פורים2013 . נסיעה לעדלאידע בחולון.
כל שנה אנחנו נוסעים לשם פשוט כי סבא וסבתא שלי גרים באזור והנינים מתאספים יחד לכיף.
הבוקר התחיל בבלתמ"ים.
הילדים החליטו לפתע לשנות את התחפושות שלהם. התיק שארגנתי בחר להתפרק ביציאה מהבית (יש עליו אחריות לכל החיים) והתחוור לי באוטו שהדלק עומד על 0.
חלחלה לתועדתי ההבנה שנאחר להגיע והמחסומים בכבישים בעקבות העדלאידע יורדו.
חוויה מפוקפקת שיצא לי לעבור כבר. סיבובים על סיבובים במשך שעות בכל רחבי חולון בלי לדעת איפה אני ואיך יוצאים מהמקום.
עם שני ילדים וחוסר משווע ביכולת שנקראת אוריינטציה. נלחצתי!
הילד הגדול שלי שואל: "אמא מה קרה?" הסברתי.
ואז הוא נתן לי תשובה שכמו תמיד מזל שאני יושבת כשהוא מדבר אחרת הייתי מתעלפת.
"אמא", הוא אמר. " תחשבי מחשבות חיוביות. כי מה הטעם במחשבות שליליות. גם לא נעים לחשוב אותן וגם בסוף הן קורות ובוכים למה זה קרה לי" " אז קחי נשימה עמוקה תרגעי ותחשבי חיובי".
לקחתי נשימה והבטחתי להשתדל.
למרות שהידיעה שנאחר הייתה שם נמנעתי מלהתעסק בה עד...שהגענו לחולון. שם ללא ספק היה מחסום. במחסום הראשון עוד ניסיתי להאמין שזה מחסום קטן וכל השאר פתוח אבל במחסום הרביעי הדברים כבר היו ברורים..אני במצב ביש.
ואז הילד שלי שוב הפליא: "אמא, מחשבות חיוביות".
כבר איבדתי את היכולת לחשוב בכלל מרוב לחץ אבל המילים נגעו שם באיזה מקום.
נסענו כמו שהאיי-גו הנחה. כמובן שהוא לא יודע שיש מחסומים. במפתיע מצאנו את עצמינו ברחוב של העדלאידע עצמה נוסעים כשכל העיניים נשואות למחזה המוזר. רכב במקום הכי לא צפוי.
נכון זה היה עוד לפני שהתחילה ממש העדלאידע אבל האנשים ובעיקר השוטרים לא הבינו מאיפה הגעתי?
מסתבר שהם שכחו לסגור מקום אחד. בדיוק המקום שאני הגעתי ממנו. וכמובן כדי לחלץ אותי מהרחוב הראשי הם פתחו מחסום ונתנו לי לעבור.
גם שם עוד לא האמנתי שנצליח באמת. אבל האיי-גו הפליט משפט: "מחשב מסלול מחדש". הילד שלי צהל מאחורה :" אמא, זה מצוין הוא מחשב לנו מחדש. אנחנו נגיע!".
חשבתי לעצמי שהוא פשוט לא מבין במכשירי ניווט אבל גיליתי מייד כמה טעיתי.
פנינו שמאלה וכל הדרך פשוט נפתחה לפנינו. תוך מספר דקות הגענו ליעד ואפילו חיכתה לנו חנייה.
אז חברים מחשבות חיוביות. גם כשהמצב נראה אבוד מסתבר שמשהו שומע שם למעלה.
ותודה לילד שלי ליאון שמלמד אותי כל יום מחדש שהכל אפשרי.
