מתנה לראש השנה בפברואר

מצאתי את עצמי שבוע ימים בסוף חודש פברואר שרה לעצמי שיר. "מתנה לראש השנה".
הנה אני מצרפת לינק לשיר ביוטיוב : http://youtu.be/YrgUezYIbQw
וזה בהחלט תמוהה כיוון שראש השנה חל בחודש תשרי אי שם בסביבות ספטמבר-אוקטובר ואפילו ראש השנה האזרחית חל בתחילת ינואר.
אז למה אני שרה את השיר ואף מצרפת אותו לרשימת המועדפים על ילדי ביוטיוב?!
זה מעורר פליאה בתוכי אבל הרצון לשיר עולה על הפליאה. ככל שחולפים הימים השיר מתקבע בראשי כמו מצעד הפזמונים ולא יוצא. כשהשיא היה בוקר אחד שהתישבתי במיטה מיד כשפקחתי עיניים ו.. בפה פתוח ורון בלב שרתי את השיר. מאותו רגע השיר בריפיט בראש. מטריד? מאוד.
בצהריים נפתרה התעלומה. גלויה מקושטת מחכה לי בתיבה. גלויה מאישה מקסימה שטיפלתי בה והיא בחרה לשלוח לי מתנה לראש השנה האזרחית... בגלל המרחק וכל מיני עיכובים בדרך המכתב הגיע רק בסוף פברואר.

נכתב שם: "Dear teacher,

make a wish and put on your necklace. Thank you for your inspiration and wisdom! wear your necklace as areminder that you have made a difference in my life..."

לזה כמובן מחובר לשרשרת זהב עם  תליון תפוח קטן.
אז מי שראה אותי עונדת שרשרת כזו שידע כי גם לי היא נותנת השראה.

קשר בין אחים ואחיות תהליך ציור מתוקשר

אחים ואחיות                                                                                                                         

הוזמן אצלי ציור מתוקשר בנושא קשר בין אחיות.

תמיד מפליא אותי איך אנחנו מטפלים ומטופלים בו זמנית. בזמן שטיפלתי בנושא אצל אותה לקוחה הרווחתי גם טיפול בקשר עם אחותי.

המסר הראשון היה רק רקע בצבע חום עם מעט סגול- חציל. וראיתי בברור פרח במרכז הקנבס. הפנו אותי לפרח עשוי פלסטיק שרכשתי לפני שנים. והראו לי שהצורה תהיה דומה רק שהעלים החיצוניים יהיו 5 במספר ולא 3 כמו שנראה בפרח עצמו.

ירדתי למרתף שם הפרח המתין לי. ניגשתי למלאכה. אך פרט שולי וקטן שלא ציינתי היה שהתבקשתי באותו יום לא לעבוד ואני ניסתי לעקוף את העניין במחשבה שציור זה לא ממש עבודה...כיוון שאני מתעדת את התהליך של היצירה שלפתי את המצלמה מהארון והופ נשרה המצלמה מידי ונחתה על העדשה.  על מנת לצלם נדרשת התערבות של מעבדת צילום. נותר בידי להמתין עם התחלת הציור. תזמון זה תמיד שם המשחק. היום אני יודעת שהייתי צריכה לחכות כדי שהמרחק שנוצר ביני לאחותי ייסגר חזרה ותמיד חכמים בדיעבד כי באותו הרגע הייתי מתוסכלת מאוד.

היום התיישבתי לצייר. צבעתי את הקנבס כפי שנתבקשתי בחום אדמדם שרטטתי קווים. ראיתי כיצד אור פנימי יוצא מהמרכז של הפרח ומשפיע על עליו בעיקר אלא הקרובים.

הייתי בטוחה שזה אחד מאותם ציורים קלים ופשוטים לביצוע. אוי כמה טעיתי J

התחלתי עם האור הפנימי מהמרכז.

ואז האור גדל וגדל והתמלא צבעים.

ויצרתי את הפרח בצבעים בהירים כפי שנתבקשתי. עם מעט ירוק בהיר ותכלת והרבה לבן. וככל שאני עובדת אני קולטת שזה ממש לא יוצא כמו שתכננתי.

מוחקת. דווקא נראה טוב חושבת לעצמי אבל ברור לי שזה לא זה עדיין.

מתבקשת ליצור משהו עדין. מנסה שכבות על שכבות. זה עדין אך עדיין לא זה. מתבקשת להוסיף עורקיקים של צמחים בסגול ופתאום שמסתכלת קולטת שזה ורידים ומתחבר לי לקשר הדם שיש בין אחים. דם סמיך ממים. מסר, נאמר שהורידים האלה צריכים להיות בציור אבל מתחת לשכבות. הם לא יראו אבל נוכחותם תישאר כהדהוד לקשר.

עולה על הכל בחום סגלגל שוב ומתחילה לצייר בגריעה. מוחקת את הצבע והאור פורץ החוצה. מוחקת ומוחקת וכל הצבעים והגוונים השכבות על שכבות יוצאות החוצה בעדינות כמעט לא מורגשים. מוחקת עד שנוצרת הצורה הזאת. היד כמו זזה מעצמה ויוצרת עלים הנפתחים ונוצרים פתחים.. מאוד נשיים וחושניים.

עדין חסר אור אומר המסר. ואני תחילה מנסה להמשיך לגרוע חומר שאגיע ללבן אבל זה לא מספיק. מוסיפה בעדינות נקודות  ופסי זהב. שוב אומרים לי תתרכזי ואני נותנת ליד שלי לעשות את שלה חשה את הכיוון שרוצים ואאיר בו. והנה התוצאה נשית חושנית סגורה ופתוחה גם יחד. נוגעת לא נוגעת. קשר בין אחיות שבחרו להגיע לעולם הזה יחד ולחיות את החיים האלה כפי שהיו.