יום שבת, 14 בספטמבר 2013

"קבלה"-תהליך של ציור הריון


 לפני שבוע התחלתי ציור.
ראיתי בעיני רוחי אותי "אמא אדמה". חובקת את שני ילדי והתינוקת ברחם. בהשראת ציור של פרידה קאלו "חיבוק היקום".
(להבדיל פרידה מעולם לא ילדה עקב תאונת דרכים בצעירותה)


 (פרידה קאלו
"חיבוק היקום")

 התחלתי את הציור




תו"כ הבנתי שאני לא מצליחה לצייר את מה שרציתי. האמא אדמה לא רצתה בכלל שיטפסו ועליה ילדים. אפילו את הבטן ההריונית החבאתי מתחת למים. ומהפטמות יצאו שתי טיפות שהזכירו לי דמעות יותר מחלב מטפטף.
עזבתי את הציור לשבוע.

יום שלישי נקבע לי טיפול במים להיפוך העוברית שלי. הייתי כל כך לא בשלה לטיפול שפשוט נהייתי חולה. מקוררת ורועדת ישנתי רוב הבוקר. ובעיקר מרחמת על עצמי.

יום חמישי כבר הרגשתי שאני יכולה להיפתח ולדבר עם העוברית אבל רציתי עזרה. באופן פלאי כל מי שניסיתי לפנות אליו היה עסוק.
הדולה שלי רמזה לי שזה אומר שמי שצריך לדבר עם העוברית זאת אני בלי תיווכים...
 החלטתי לעשות מעשה ולדבר עם העוברית שלי המקסימה. הייתה שיחה אוהבת אך לא פשוטה. "נטשתי אותה". כך היא אמרה. וצדקה.
הייתי עסוקה בלהרגיש אומללה על זה שההיריון הזה מאוד בודד. על זה שאני חוששת איך אסתדר אחרי ובכלל לא רציתי ללדת.
אז אני לא מופתעת שהעברית שלי זקוקה לאישור שהיא בכלל רצויה. 
התיישבתי אחרי השיחה לצייר והתחיל ציור מלה סערה ומאוד לא מפוקס. הרבה מים זרמו מסביב. הכל בהקשבה להנחייה לגבי צבעים ומה לצייר. למען האמת לא היה לי מושג וחשבתי שאני מקלקלת את הציור הראשון.
 היום יום כיפור המשכתי את הציור. ראיתי אותי צפה בטיפול במים שתכננתי לעשות והנה הידיים הצטרפו. אבל היה לי עדיין קשה לעשות את הקפיצה הבאה. להדגיש ולארגן את הציור ולמעשה לתת להריון נוכחות.
שלחתי הודעה לאחותי מה חסר בציור? כשאני שומעת בראש מה בדיוק חסר. "פרטים". היא חזרה אלי עם תשובה פנים או משהו דומה שיביע את הבעת הפנים. 
 התחלתי לאט להוסיף פרטים חוששת מעט "לקלקל". אבל באמת חוששת יותר שהנה יוצא הריון ברור.
 הפנים כבר נחות במים מתכנסות להקשבה.
 עוד תוספת לגודל הבטן ושאלה חשובה לעוברית: מה עוד להוסיף? והיא מבקשת את המוזיקה שיוצאת ברכות מהבטן מלטפת אותי וקלילה כמו הרוח. 
מודה לה על האור שבוקע מתוכי שמבינה שהיא מביאה איתה ועל הליטוף הרך.
שוכבת בהריון נוכח ואוהב. תודה.

יום שישי, 6 בספטמבר 2013

ילדה עם כוחות





לא הייתי ילדה נורמטיבית.
תמיד ידעתי שיש בי כוחות שאין לאחרים.
ידעתי מה מצבם הבריאותי של קרוביי וידעתי על דברים שעומדים להתרחש ובעיקר ידעתי שמה שאני מבקשת בלב מתגשם.
ועדיין זה היה גדול להכיל את הידיעה הזאת. אז היא הייתה שם בתוכי אך מעט מודחקת.
מה שמצחיק ונשאר לי עד היום היה שכשכעסתי על מישהו שפגע בי הייתה עולה לי מחשבה: "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק" . "אני אעשה כישוף שיפגע בו".
כמובן שמעולם לא מימשתי את האיום הזה ואם להיות כנה אני גם לא יודעת איך עושים כישופים. אבל גם היום כשאני ממש כועסת והילדה הפנימית יוצאת במלוא עוזה. המחשבה הזאת בהחלט עולה: "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק" "אני יעשה לו כישוף"..חחח..

הפולנייה והסושי






דייט נפלא עם בעלי הוא נדיר בימים אלה שבהם הוא פתח עסק חדש.
הזדמן לנו לצאת בראש השנה וקפצנו לסושייה קרובה לביתנו.
כיון שאני בהריון הזמנתי מנה צמחונית והדגשתי שיש לשטוף את משטח ההכנה ואת הסכין לפני שמכינים את המנה.
המנה הגיע במהירות ובעודה אחוזה בידי המלצר עולה לי קול שאומר לא לאכול את המנה.
אני תוהה ביני לבין עצמי מה לעשות עם המידע. ואז שוב מתבקשת לוודא שאכן נוקו המשטח והסכין..ישר קפצה הפולנייה שבי וטענה שלא נעים לה לשאול שאלות כאלה.
בעודי מתווכחת עם עצמי אם לשאול או לא. פתחתי את פי בניסיון לומר משהו למלצר כשהוא בדיוק הניח את הצלחת מולי.
ובלי שהספקתי להוציא הגה הוא עצר ואמר: "רגע, שכחתי לומר להם לשטוף את המשטח".
והחליף את המנה מיד.
ואני אומרת תודה גדולה שתמיד שומרים עלי.


יום שבת, 31 באוגוסט 2013

ראש השנה




"אחרי החגים יתחדש הכל. 
יתחדשו וישובו ימי החול 
האוויר, העפר, המטר והאש 
גם אתה, 
גם אתה, 
תתחדש. "
נעמי שמר

יש כמה חגים שמביאים אתם אנרגיות מורכבות. ראש השנה ופסח הם העיקריים שבהם.
ראש השנה- לכאורה מדובר בחג די פשוט.
אין שום כוח שבא להשמיד את היהודים וניצחנו למרות שאנחנו מעטים..
רק איגרות ברכה, תפוח בדבש, רימון, ראש דג ומנהגים די נעימים.
מתחתם מסתתר הדבר הגדול באמת שנקרא סיום שנה והתחלה חדשה. חשבון נפש של חודש אלול. מה הספקתי? מה טרם? והכל ממש לפני החג מערבב לבליל של אי שקט.

החוויה קצת מזכירה ימים של לפני יום הולדת אך בצורה קולקטיבית.
כולם ממהרים לעשות את הV. לסגור דברים. יש הבנה פנימית שלא נספיק הכל. שיש נושאים שלא נסיים לפני תום השנה. אך עדיין מנסים לדחוס שם עוד איזה סגירה קטנה.
תחושות מתעצמות. 
למשל העוברית שלי בחרה ממש עכשיו לחזור למצג עכוז אחרי הרבה זמן בו ששהתה עם הראש למטה.
מודה לקחתי את זה קשה.
אני יודעת ללא ספק שיש לי את הכלים לשוחח עמה ולשכנע אותה לחזור למקומה. יש לי תמיכה מקצועית מהסביבה.
 וברור לי שהכל יסתדר.
אז למה יומיים אני בוכה ללא הפסק? !
התשובה- ראש השנה. 
התחושות מועצמות ויוצאות מפרופורציה. 
שימו לב. יש משפחות שזה הזמן של המריבות והנתקים המשפחתיים. ואני אומרת אורך רוח. לזכור שתחושותינו מקבלות נוכחות גדולה יותר בגלל הקרבה לחג.
עצם הידיעה לא מקלה על הסימפטומים אבל עושה סדר מאיפה זה מגיע. ויש הבנה שזה חולף.
(אגב יש לזה שם מקצועי בפסיכולוגיה. זה נקרא- "דיכאון חגים".)
קחו נשימה עוד רגע זה אחרינו 
שנה טובה לכולם.
http://www.youtube.com/watch?v=-KBA6mUSd1c

יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

זוגיות- מעבר מתדר של כעס לתדר אהבה

הרבה פעמים בזוגיות אנחנו מתכננים, מפנטזים וממש מצפים שדברים יהיו בצורה מסוימת. בד"כ זה מתכון בטוח ל..זה שיקרה בדיוק ההפך.
מפגש זוגי של "כשנשמה פוגשת מכחול" שהתחיל בריב ונגמר בהרמוניה.
לא פשוט לזוז מנקודה אחת לנקודה אחרת. מורידה את הכובע בפני הזוג.


(אגב לפעמים הריב הוא זה שמאפשר להוריד את מתח הציפיות. לפרוק אותו וכך להתחבר לעצמנו –מי כמוני יודעת לפני נופש זוגי. ריב של שעה. צרחות עד צרידות ואחר כך שחרור והנאה.)













תחילה הקנבס מחולק לחצי.


כל אחד בעמדתו. כל אחד בתחושותיו.













ואז יש ניסיון ליצור אחידות אך זה מגיע עדיין בתדר של הכעס.













נוצר ציור אך חסר מרכיב קסום אחד-הרמוניה.













לפעמים פשוט צריך לפתוח דף חדש. עם זאת תמיד חשוב להשאיר מקום גם לתחושות שחווינו קודם.
אז אפשר למחוק. בצורה הזאת.
















ואז לעשות הפסקה.
* המלצה חמה, גם בריבים, לצאת החוצה ולהתאוורר. להחליף אנרגיות, ולהיכנס עם אויר חדש בראות. מאפשר מעבר תדר. (אגב זה זמן מעולה גם לגשת לשירותים. פיפי משנה תדרים ידוע)



קצת צבע תמיד משמח













וומתחילים מחדש- רקע. תחילה יש הפרדה אבל רכה בהרבה ואז ערבוב- יש מקום לשני בני הזוג להיות נוכחים בקנבס בשילוב.














והנה הקסם מתחיל לקרות

הידיים כמו שני רקדנים מרחפות על הקנבס בריקוד הרמוני. ידיים משתלבות. חלקים בציור נכנסים אלה באלה. אינטימיות. הקשבה.














והנה הציור המוגמר שממשיך להדהד בביתם.
הוא מעביר מסר של שכולל תזכורת לאהבה שלהם.
הבנה שכשהם משתפים פעולה הדברים קורים באופן מופלא.
ושהם מסוגלים לנוע מתדר כעס לתדר אוהב.







יום ראשון, 5 במאי 2013

מה קורה לנו לפני וביום ההולדת שלנו שהופך את הימים האלה למורכבים?







אישה מופלאה שאלה אותי מה קורה ביום ההולדת שכל כך מקשה על האנשים אנרגטית?
ותודה על השאלה הזאת כי עכשיו אוכל להעלות על הכתב את כל המידע הזה שבטוח יקל על המון אנשים.
לכולם יש יום הולדת לא?!
אז מה קורה לנו לפני וביום ההולדת שלנו שהופך את הימים האלה למורכבים?

כחודש לפני יום ההולדת כבר מתחיל לפעפע מן אי שקט שמקורו בסיום שנה והתחלת שנה חדשה.
ואז מתרחשים מספר דברים:
לפעמים יש צורך לא ברור להספיק, לסיים דברים לסגור אותם לפני ...שנגמרת השנה.
לפעמים עולה חשבון נפש על נושאים שונים שאינני שלמה איתם בחיי:
אם טרם מצאתי זוגיות והנושא מעסיק אותי אז אחווה תסכול רב והתעצמות ההתעסקות בו לפני יום ההולדת. אם הבית בו אני גרה כבר לא מתאים בגודלו אחווה תחושת מחנק וצורך עז לעבור דירה עד כדי חיפוש מודעות בעיתון.
אציין שהדברים הללו אינם נעשים בהכרח במודע. אבל חווית האיש שקט מוכרת לרוב האנשים וגם הרצון לפתור דברים במהירות במן דחיפות לא ברורה.

ככל שהימים קרבים לתאריך המיוחל כך העוצמה של החוויה גדלה.
כשהשיא הוא יום-יומיים לפני יום ההולדת. בימים הסמוכים ליום הזה יש איזה הבנה פנימית שלא נצליח לפתור את כל בעיותינו השנה והחוויה היא עצבות עד דיכאון קל או זעם/כעס והתפרצויות. לפעמים השינויים במצב הרוח דרמתיים ולפעמים קלים.

בוקר יום ההולדת מתחיל לפעמים בפריקת מתח (בכי או צעקות) שהצטבר מהימים הקודמים אך לפעמים המתח מתפוגג מעצמו והחוויה היא התעוררות לבוקר מואר ונעים. הגלים הסוערים בים נרגעו והשקט חזר.
אדם ביום הולדתו יותר מואר, מוקף אנרגיות נעימות וחווה ריחוף קל. רגליו אינן נוגעות בקרקע עד סופן.
יש האומרים ששערי שמיים פתוחים עבור אותו אדם לבקשת משאלות לב לו ולסבביו.
זה הזמן להיות נדיבים עם עצמנו במשאלות. 

לאחר שנגמרת היום הולדת לפעמים לוקח כמה ימים עד שכל האנרגיה הרכה שעטפה אותנו מתפוגגת לאיטה ומזירה אותנו לקרקע.
עכשיו זה הזמן לאסוף את עצמנו ולתכנן את השנה החדשה ממקום מקורקע: מטרות, חלומות שאיפות ומשאלות.

** בילדי קריסטל יש זיכרון של החיים שלפני כדור הארץ. חיים נעימים. קלים ואוהבים. לפני ימי הולדת הם עלולים להיזכר בעולמות ההם ולקלוט שוב כמה מורכב להם פה בכדור הארץ. בעקבות זה יעלו בהם הרהורים לחזור למקום ממנו באו. או שאלות למה הם כאן?

אציין עוד דבר בהקשר של ימי הולדת.
ימי הולדת של ילדינו הם תאריכים חשובים. שימו לב אמהות אוהבות כי תאריך זה הוא התאריך שבו נפגשתן לראשונה עם הילד/ ילדה הכול כך יקרים שלנו. מצד אחד מאורע משמח לכל הדעות מצד שני הפרידה הראשונה בדרך ההורות.
בימי הולדת של ילדינו בעיקר כשהם קטנים יכול להיות שנהיה קצת מנותקות, נתרגש רבות ובלי קשר לשמחה של הילד שלנו. נתרגש בתוכננו בהקשר האישי שלנו.
לפעמים עם החיבור עם הילד הוא חיבור של הכרות עמוקה גם מגלגולים אחרים.אנחנו עלולות לחוות עצבות קלה שלא נבין מה פתאום התגנבה לה לליבנו.
בעצבות היא על הפרידה הראשונה. פרידת הלידה. הרי קודם האנרגיות שלנו היו מאוחדות ופתאום בנפרד. אז תנו מקום לעצב או להתרגשות הקיצונית שמפעפעת ואפילו לניתוק שיכול להיות ההמשך של כל התחושות שציינתי.
זה לא אומר שאנחנו לא אוהבות את ילדינו המופלאים. זה אומר שאנחנו אוהבות המון.

יום הולדת שמח לכולם!

יום שלישי, 26 בפברואר 2013

אני פורים, אני פורים שמח ומבדח



פורים2013 . נסיעה לעדלאידע בחולון.
כל שנה אנחנו נוסעים לשם פשוט כי סבא וסבתא שלי גרים באזור והנינים מתאספים יחד לכיף.
הבוקר התחיל בבלתמ"ים.
הילדים החליטו לפתע לשנות את התחפושות שלהם. התיק שארגנתי בחר להתפרק ביציאה מהבית (יש עליו אחריות לכל החיים) והתחוור לי באוטו שהדלק עומד על 0.
חלחלה לתועדתי ההבנה שנאחר להגיע והמחסומים בכבישים בעקבות העדלאידע יורדו.
חוויה מפוקפקת שיצא לי לעבור כבר. סיבובים על סיבובים במשך שעות בכל רחבי חולון בלי לדעת איפה אני ואיך יוצאים מהמקום.
עם שני ילדים וחוסר משווע ביכולת שנקראת אוריינטציה. נלחצתי!
הילד הגדול שלי שואל: "אמא מה קרה?" הסברתי.
ואז הוא נתן לי תשובה שכמו תמיד מזל שאני יושבת כשהוא מדבר אחרת הייתי מתעלפת.
"אמא", הוא אמר. " תחשבי מחשבות חיוביות. כי מה הטעם במחשבות שליליות. גם לא נעים לחשוב אותן וגם בסוף הן קורות ובוכים למה זה קרה לי" " אז קחי נשימה עמוקה תרגעי ותחשבי חיובי".
לקחתי נשימה והבטחתי להשתדל.
למרות שהידיעה שנאחר הייתה שם נמנעתי מלהתעסק בה עד...שהגענו לחולון. שם ללא ספק היה מחסום. במחסום הראשון עוד ניסיתי להאמין שזה מחסום קטן וכל השאר פתוח אבל במחסום הרביעי הדברים כבר היו ברורים..אני במצב ביש.

ואז הילד שלי שוב הפליא: "אמא, מחשבות חיוביות".
כבר איבדתי את היכולת לחשוב בכלל מרוב לחץ אבל המילים נגעו שם באיזה מקום.
נסענו כמו שהאיי-גו הנחה. כמובן שהוא לא יודע שיש מחסומים. במפתיע מצאנו את עצמינו ברחוב של העדלאידע עצמה נוסעים כשכל העיניים נשואות למחזה המוזר. רכב במקום הכי לא צפוי.
נכון זה היה עוד לפני שהתחילה ממש העדלאידע אבל האנשים ובעיקר השוטרים לא הבינו מאיפה הגעתי?

מסתבר שהם שכחו לסגור מקום אחד. בדיוק המקום שאני הגעתי ממנו. וכמובן כדי לחלץ אותי מהרחוב הראשי הם פתחו מחסום ונתנו לי לעבור.
גם שם עוד לא האמנתי שנצליח באמת. אבל האיי-גו הפליט משפט: "מחשב מסלול מחדש". הילד שלי צהל מאחורה :" אמא,  זה מצוין הוא מחשב לנו מחדש. אנחנו נגיע!".

חשבתי לעצמי שהוא פשוט לא מבין במכשירי ניווט אבל גיליתי מייד כמה טעיתי.

פנינו שמאלה וכל הדרך פשוט נפתחה לפנינו. תוך מספר דקות הגענו ליעד ואפילו חיכתה לנו חנייה.

אז חברים מחשבות חיוביות. גם כשהמצב נראה אבוד מסתבר שמשהו שומע שם למעלה.

ותודה לילד שלי ליאון שמלמד אותי כל יום מחדש שהכל אפשרי.

יום ראשון, 6 בינואר 2013

ילדי האהבה סוף 2012




ילדי האהבה

הם נושאים תדר אהבה. מגיעים מסוף שנת 2012 ומרגיש כי ימשיכו בכך עוד כשלוש שנים עד 2015-6.
אם בעבר המעבר מילדי אינדיגו וקריסטל לקח שנים רבות היום הטווחים הם קצרים כיוון שהכול נע מהר יותר. גם האנרגיה של כדור הארץ שמשתנה.
תדר נקי בגווני פסטל צהוב כחול- סגול ורוד. הכול רך. רך אך עוצמתי.
בנוכחותם ילמדו אותנו כי תדר אהבה אפשר בכל מקום ומצב: להלחם באהבה, לכעוס באהבה, לפחד באהבה.חיבורים שעד היום נדמו כבלתי אפשריים.
הם ילמדו אותנו שהם אפשריים.
כנושאי התדר הם יציבים ולא מטלטלים בקלות. אין חשש כי יאבדו את הדרך/ נתיב החיים שלהם להגשמה. הם יכוונו גם אותנו ללכת בו.
הגשמה ומיצוי הפוטנציאל האישי.
אין קיצורי דרך או ויתורים. הגשמה שנחוש צורך לעשות ולמרות הפחדים וההתנגדויות האנושיות נגיע אליה. עכשיו זה השמן. זה המסר. מסר אסרטיבי. יש בתוך ההכוונה שלהם הרבה אהבה והכלה לקושי שלנו אך אין ויתור.
התדר שלהם דורש מאיתנו: נוכחות יום יומית ולא מתפשרת יחד עם רכות אין סופית. להם עצמם זה כמו נעשה בצורה פשוטה כך הם מתנהלים. נוכחות יומיומית ולא מתפשרת.

המראה של הילדים:
למראית עין יראו "רגילים". המתבונן היטב יבחין באור הבוקע דרך העור הפיסי. מן זוהר פנימי שחשים בו מתחת לשטח. נמשכים אליו. נראה אולי עור נטול פיגמנטים. חלק ויפה. נחוש פעימות מתחתיו.
המראה מושך ובריא.
יש צורך להבדיל בין ילדי האהבה ולילדי קריסטל. לא עוד עיניים נוצצות שבריריות כמו זכוכית. המאפיינות את ילדי קריסטל אלא נוכחות פיזית עם בוהק.
היכולות הגופניות נשארות מילדי האדמה: גוף שרירי. שליטה מלאה על השרירים והבנה איך להשתמש בהם אך עם פחות דורשנות לתשומת לב לגוף הפיזי בניגוד לאותם ילדים שהגיעו עד עכשיו.פחות בידיים יותר עצמאות. התמודדות עם כאב פיזי וקשיים בדרך.
הם ילדים "אני אסתדר לבד". על ההורים לשמור מרחק המאפשר לילדים למידה. לשמור עליהם אך ממרחק. דרך המרחק המתבונן ושומר ניתן יהיה ללמוד את קול הפשטות שהילדים האלה מעבירים.

סגנון התנהגות:
אוהבי שירה וריקוד כך מנתבים את התדר לעולם.
כמו שציינתי כבר הדורשנות בנושא הפיזי יורדת אך יעשו הכל. ואני חוזרת ה-כ-ל. כדי לגרום להוריהם להתחבר לקלות. להסכים שחייהם יהיו קלים יותר.
מבחינתם כל האמצעים כשרים להשיג את המטרה.
אני מוסיפה את ההסבר שלי למשפט כל האמצעים כשרים: יכול להיות שהמשמעות במשפט הזה שלעיתים כדי שאדם יסכים שיהיה לו קל הוא צריך להגיע לנקודת שבירה מסוימת בה הוא מתייאש ומשחרר את הקושי ואז יש מקום לקלות להיכנס.
הם אינם ילדותיים כלל. יש בהם עומק ותובנות אך לא תחושו את כובד השנים והידע העתיק חסר הפרופורציה שנראה אצל ילדי הקריסטל.
הפרספקטיבה של השנים הרבות שבילו בגלגולים כאן בכדור יכניסו דברים לפרופורציה וכך ישרתו את מטרתם להביא קלות לעולם.

מאיפה הם מגיעים?
הקריסטלים הגיעו מכוכב אוריון.
ילדי האדמה/שירת הלוייתן הגיעו מקוקונים (תיבות עשויות אבן קוקון מלשון גולם) במעמקי האוקיינוס. ואלו ילדי האהבה מגיעים גבוה מאלו-ה.
הם יורדים בשירה. צלילים ראשוניים. מחוברים למוזיקה. יכולות שירה או נגינה דרכן נושאים את התדר כך לכדור הארץ ומפיצים אותו סביב.

איך אנחנו נושפע?
הנוכחות של הילדים הברורה, רכה ועוצמתית. אומרת : "אני כאן אין צורך במאמץ"
כיוון שהם מובילים אותנו להגשמה ללא פשרות. מאמץ= טעות בדרך.
קל קל קל. מטרתם לעזור לנו להסכים לקל. להתחבר לפשטות. לפשטות שבאלוהות.
שאלתי: האם השיטה הפשטות באלוהות שייכת לנושא של הילדים.
התשובה: שייכת לתדר הזה.
שאלה: ואיך עדיין רואים קושי בעולם? עוני? כאב?
תשובה: אין קושי, אין כאב. יש רק בחירה שלכם. התחברו ל"קל" והוא יעלם!
אין עוני הושיטו יד לשפע.
אני : אנשים לא יאמינו לי. הם יקשו. תראי את אפריקה תראי מקומות אחרים דומים.
תשובה: זה הקושי להאמין ב"קלות".
זה הרצון להישאר בישן וההתנגדות לנוע לחדש.

ההסכמה לקל ופשוט היא הגדולה והקשה מכולם.
היא מתעתעת בנו כולנו המין האנושי.
נטייתנו הטבעית לחוות קושי. להמשך אליו..
התדר של הקושי כבר לא קיים. אך כשאנו חווים אותו אנחנו מזמנים אנרגיה זאת מהישן.
אין "קשה" . יש "לא מסכימ/ה".


עכשיו סוף 2012 האנרגיה העולמית מתייצבת לאחר קפיצה משמעותית. קפיצה המאפשרת לנו בעצם לחוות אהבה טהורה במינונים שילדי האהבה נושאים.
פרחים, פרחים בצבעי פסטל  יורדים מהשמים כמו טיפות מים בשירה. מגיעים מעולמות אלוהים אך כלל אינם מרחפים.

הילדים הללו יחוו הרבה פחות קשיים. גם בלידות תפקידם לחבר לקלות.
תסכימי לקלות תקבלי לידה קלה ורכה.
המילה "ילד לא מורגש" עלולה להיות מנת חלקם של ילדים אלה. אך כמה הם מורגשים. מורגשים בטוב בכיף שבחיים ובקלילות שמביא איתו. אנחנו נוטים לפספס את זה.

הילדים האלה יאהבו , כמו שציינתי, שירה וריקוד- הצלילים מוזיקליים שיצרו יעבירו את התדר לעולם. תדר אלוהי. עד שכל אחד יסכים להיות אלוהים.


























מה זה נוכחות יומיומית ולא מתפשרת?
נושא הנוכחות התחיל כבר בילדי האדמה שהגיעו מ2008 בערך ועד סוף 2012.
הם דרשו נוכחות של ההורים בעיקר האמהות על ידי העצמת הצורך שלהם במגע פיזי.
כאשר צמוד אלייך תינוק/ילד לא ניתן לנוע מהר או לעשות 100 דברים בבת אחת. יש להתנהל באיטיות. ולברור את החשוב ביותר לעשייה.
בזכות קולם הרם, שלא חששו להשמיעו לעיתים קרובות, לא ניתן היה להתעלם מצרכיהם.
כל זה היווה כמעין משקולת לנו ההורים המחברת אותנו לכדור הארץ לנוכחות לעשייה היומיומית של מטלות בקצב איטי. כשלמעשה כל זה מחבר אותנו לעצמנו. אי אפשר לברוח לעשייה. הקצב הזה הוא מהלך המאפשר גם הקשבה פנימה לצרכינו לרצונותינו. מכוון אותנו להגשמה אישית.

ילדי האהבה המגיעים עכשיו כבר לקרקע מוכנה. אחרי שילדי האדמה עשו את שלהם בקרקוע וחיבור. אנחנו מוכנים אחרי חיבור לעצמנו ולשאיפות שלנו.
כשכתבתי קלות נשמע קריאת רווחה מכמה אימהות סביבי. הן חשבו או סוף סוף מגיעים לשלב הקל אחרי שיעורים על שיעורים. אך חשוב לי להבהיר את משמעות הקלות הזאת שציינתי כל כך הרבה בתקשור.
הקלות הזאת הינה קלות שיש להסכים אליה. שזה אחד הדברים הקשים לעשייה. ואתן דוגמאות כדי להבהיר את זה:
כאשר ביקשתי לחוות שפע קיבלתי מסרים חוזרים שעלי לחוש שפע על ידי יציאה לחופשה זוגית בעלות גבוהה ביותר.על פניו נשמע פשוט. להזמין חופשה מפנקת. עבורי זה לא היה פשוט כלל. רגע לפני שבעלי הודיע על התפטרותו ופתיחת עסק חדש. ילד שדורש מאיתנו טיפולים חודשיים באלפי שקלים וחשבון בנק שצועק הצילו. זה מנוגד היה לכל הגיון בריא להוציא סכום כזה כעת. אך נאמר לי מפורשות ואף הגיעו אלי אותם מסרים מסביבתי. שממש דחפו אותי לעשות זאת. אכן יצאתי לנופש- מפנק ומדהים. ברגע שהסכמתי לחוות את היש ולא את החוסר נפתח גם ערוץ שפע. במפתיע קיבלתי טלפונים רבים לטיפולים. מפגשים שהולידו יוזמות נוספות ואף החזרים מפתיעים מגופים גדולים.
הדוגמא הזאת מדברת לא על שפע אלא על להסכים שיהיה לי קל. טיפולים מלחמות פנימיות ופחדים ליוו את התהליך אך סופו היה שחרור ושפע.
אצל כל אחת ואחד מאיתנו יש את המקום שקשה לו איתו. אם זה פחד לעשות סדנאות בעמידה מול קהל, חשש מאינטימיות בזוגיות עשייה לא מסנכרנת עד התשה.
כל חשש כזה יזכה ל"טיפול" מאותם ילדים. הם יגעו ויציפו את הקושי שלנו בכל מיני דרכים. כמו שציינתי כל הדרכים כשרות. יציפו את זה עוד ועוד עד שאותו אדם "ייכנע". ויאמר שבעתי מהקושי שלי. אני מסכים/ה לשחרר. אני מסכים/ה שיהיה לי קל. ואז רק אז הקל יגיע.
אז מה זה נוכחות יומיומית לא מתפשרת.
כשאנחנו עם הילדים לפעמים הראש חושב על מה אני צריכה לעשות היום/מחר. הכביסה שצריך לתלות. המייל שמושך אותנו לקרוא משחק באייפון או כל דבר דומה. לכאורה אנחנו בגופינו בחדר אך איננו שם במלוא הנוכחות. להיות נוכח זה לחוש את הרצפה שיושבים עליה. להקשיב מלוא הקשב לילדנו מדבר. לצחוק וליהנות מהרגע הזה. להיות כל כולנו גם בראש וגם בגוף בחוויה.



גשם של ילדי אהבה שיורדים מלמעלה בשירה

ילדי האדמה 2008-2012







ילדי האדמה שכשמם כן הם מחוברים לאדמה מקורקעים ומבינים עניין.


הקדמה
לאחר שעברתי קורס "חיבור מחדש"  בשנת 2008 של אריק פרל ניפתח לי משהו שהדהד לי גם לפני אך עכשיו קיבל עוצמה חדשה.
התחלתי לראות (לקבל מסרים) על ילדים חדשים המגיעים אלינו לעולם. ילדים הנושאים תדר חדש.  ומסר נוסף וחשוב כיוון שאנו, הנשים, עוברות הריונות. אנחנו נושאות את העוברים הללו בתוכנו בזמן ההיריון בגופינו ונפגשות ראשונות עם התדרים החדשים האלה. בזמן ההיריון אנו עוברת טרנספורמציה ברמת ה  D.N.Aעל מנת להכיל את אותם תדרים.  והשינוי לא פשוט.

כאמא המתכננת הריון נוסף בקרוב. הנושא מאוד קרוב לליבי. התחילו לעלות בתוכי מחשבות כי הלידה העתידית עלולה להיות לי קשה למרות שלידה ראשונה הייתה חלומית וקלה. לא יכולתי להבין מאיפה מחשבות אלו מגיעות אלי ?? התיישבתי לתקשר את המידע על אותם ילדים והנה הוא כאן לפניכם.



ילדי האדמה מגיעים בין השנים 2008-עד סוף 2012 כאשר העוצמה של האנרגיה שאותם ילדים מכילים הולכת ומתעצמת עם השנים. עד  שמגיעה לשיאה ב: 2011-2012.
למעשה הכמות של האנרגיה גדלה ויחד איתה הקלות להכיל אותה כיוון שכבר ניתקל באותה אנרגיה בכדור הארץ גם ללא הריון או לידה. הגוף שלנו יכיר את אותה אנרגיה וימצא את הדרך להכיל אותה.

 הריון
ההריונות בשנים שתיארתי הינם הריונות שאני מכנה "הריונות פיזיים".
יש התעסקות רבה בגוף האם או במצב העובר כשלעיתים יש חשש למשהו בהריון דבר הגורם לנו להיות בכאן ועכשיו.
למשל אני סבלתי מכאבי גב. בחילות והקאות לאורך כול ההיריון וגם התעסקתי בנושא הברזל בדם שלי כולל עירוי ברזל פעמיים בשבוע. לא יכולתי להתפנות לעשייה חיצונית אלה הייתי ממוקדת בהריון ובגוף שלי. בין אם רציתי ובין אם לא.

דבר נוסף הוא ההכנה לפני הכניסה להיריון.
בעקבות הבדלי האנרגיות נשים רבות חווה הפלות. גופן לא היה בנוי להכיל הריון מהסוג הזה. לצערי אני חוויתי הפלה כזאת בעצמי . אפשר לקרוא על החוויה האישית של.

אחרי ההפלה שלי הבנתי שיש צורך להכנה פיזית של הגוף. התעמלתי, אכלתי נכון, ירדתי במשקל והלכתי לטיפולים רגשיים שונים. הכול מתוך ההכרה בצורך הזה.
נשים רבות שבמהלך ההיריון עברו מפגשים טיפוליים של חיבור לעובר ולגופן חוותה לידה קלה.

הילדים האלה שאחת התכונות העיקריות שלהם היא שרירים חזקים והבנת הגוף- בהחלט יודעים להיוולד. גם אם הפתיחה התקדמה לאיטה הצירים היו עוצמתיים וברגע שינתן האות שלב הלחיצות היה לרוב זריז. הילדים למעשה דוחפים את עצמם.

אותו ד"ר אריק פרל שסיפרתי עליו בהקדמה חשתי מיד בפוגשי אותו כי הוא שונה אנרגטית. היה בו משהו זר מכל מה שהכרתי עד היום. כשהוא סיפר את סיפור לידתו יוצאת הדופן. אימו עברה בלידה חוויה של עזיבת העולם וחזרה אליו תוך שהיא זוכרת דברים מאותה חוויה חוץ גופית. בראייתי, ד"ר אריק פרל, נושא בתוכו תדרים אלה כבר הרבה שנים ואימו ילדה אותו בתקופה בה תדרים אלו כמעט לא נכחו בעולם. בעיני הפער העצום בתדרים הוא שיצר את הלידה שחוותה והיום אני לא מאמינה שפער כזה קיים כלל.

אז להבדיל אלפי הבדלות החוויות לידה שאני מתארת אינן בעוצמה הזאת אך הקושי להכיל את האנרגיה השונה הזאת ברור. וכמו שציינתי הקושי ילך ויקטן עם השנים בגלל שכבר תהיה נוכחות אנרגטית בכדור ונתרגל אליה. כך שמי שתלד ב 2012 כבר אולי לא תבין על מה אני מדברת בדיוק.

הורות
תכונות ילדי האדמה, השוואה לילדי הקריסטל שהגיעו לפניהם ואיך לנהוג בהם כהורים.


ילדים שיהיה להם יותר קל להתמודד עם הסביבה גם פיזית וגם נפשית.

 ילדים עם יותר מסת חומר. (יחסית לילדי הקריסטל, שיש בהם תחושה שברירית, גוף קל עם שקיפות שדרכה רואים את האור שבהם. בילדי העידן החדש מסת החומר גבוהה ומוצקה. צפיפות בתאי הגוף, קרקוע, והעומק מתבטא דרך העיניים.)

החיים שלהם יהיו קלים ופשוטים יותר. הם לא יחוו את הקושי של הקריסטלים. למשל: לא תהיה להם רגישות יתר מה שהרבה מילדי קריסטל סובלים ממנה.

ילד קריסטל  מגיע עם "תפקיד המרפא" במסגרת התפקיד הזה הוא נכנס למקומות בהם נדרש ריפוי גם אם כרוך בזה קושי. משלם מחיר בגלל הרגישות שלו אך עדיין מסור לתפקיד. לעיתים יוצא מאיזון עקב כך. דוגמא: ילד קריסטל חש בעצבות של אדם אחר הוא ייגש אל אותו אדם ויבחר או לשבת עליו, לחבק אותו לשוחח איתו או כל דבר דומה על מנת שיעביר את הריפוי ויזיז אותו מהמקום בו הוא נמצא. לעיתים יבחר לפשר בין זוג שרב תוך שהוא מכניס עצמו לתוך סיטואציה לא לו. יש מעורבות ואקטיביות בריפוי של אחרים.
לעומתו ילד אדמה עוסק בריפוי דרך נוכחות.  מספיק לו להיות נוכח והריפוי יקרה מאליו מעצם התדר שהוא נושא.

ילדי האדמה מאוזנים ואינם נוטים לתנודות.
יכולות פיזיות מאד מאוד משמעותיות: ענפי ספורט במגוון תחומים (בעיקר בתחום) הרגליים: ריקוד וריצה, (
מבנה גופם לרוב רחב ושרירי. בעיקר אצל בנים.
מודעים לגודלם ובעלי ביטחון עצמי גבוה.
בתור תינוקות סקרנים וערניים. סקרנים בלתי נדלים "זוללי/בולעי  מידע" שאותו אחר כך מעבדים.

באופן שבו הם מעבדים את המידע יש משהו מאד רובוטי, ממוקד ומדוייק.

חיבור לכל תחום הטכנולוגיה. כל הטלפונים החכמים הם דורשים לגעת ולשחק בהם. מעניין אותם ממשחקים עם אפשרות ללחיצה על כפתורים או פרוק והרכבה יותר מדברים אחרים.

יש בהם איזה ההתנהלות קלילה שמביאה לשקט

הם דורשים מגע ללא הפסק והם צריכים אותו.
אם מניקים הם יזדקקו לשעות מרובות שלהנקה ועדיף מספר שנים..
לינה הם ידרשו לינה משותפת ואפילו במהלכה ידאגו להניח יד או רגל לחוש את הגוף של האם. במידה ותבחרו לא ללון יחד יש סיכוי גבוה להתעוררויות תכופות.
ידיים. לא ניתן להורידם מהידיים. עדיף לאם ללמוד להשתמש בדרכים  כמו מנשא או דומה לפעולות שונות כולל טיולים בחוץ. 

לרוב אם התחילו  בהנקה יסרבו לקשתות מבקבוק אחר כך. אפילו בקבוק מים.
יש להם הבנה של איך להתנהל בכדור הארץ. מי נגד מי והבנות חברתיות. זה בניגוד לילדי קריסטל שעד גיל מבוגר לא מבינים הרבה פעמים מצבים חברתיים.

אוהבי חברה.

רגליים בקרקע (הניגוד לילדי הקריסטל שמרחפים להם בעולמות אחרים) . הם בעניינים. הם לא ירצו לפספס דבר שמתרחש בבית חלילה בזמן שישנים.

יש להם חיבור למאגר המידע העולמי. עם "פס רחב" כלומר המידע נגיש זמין ומגיע אליהם במהירות. הם יכולים בעקבות זה לפתח טכנולוגיות שעוד לא הכרנו. שישנו את פני העולם.

תפקידם העיקרי הוא לקרקע את ילדי קריסטל גם המבוגרים שבהם כך שהקפיצה האנרגטית של עלייה למימד הרביעי תהיה בקלות גדולה יותר ופחות יציאה מאיזון.
המידה ויש במשפחה ילד קריסטלי ילד אדמה הוא המתנה הכי גדולה שהוא יכול לקבל.
הם באים להיות נוכחים.  התדר כבר בתוכם. הידע כבר בתוכם, כמו שהוא זמין להם הוא יהיה זמין לנו דרכם. למי שיבחר לקבל אותו. עצם הנוכחות שלהם היא כבר תשנה את התדר העולמי.

הם ירטטו הם גם ירטיטו את הסביבה שלהם. מספיק להיות לידם ולהנות מהרטט הזה ולהתחבר לרטט הזה.



המעבר למימד הרביעי בסוף 2012שנתמך על ידי ילדי האדמה