רק לאחרונה בטיול לארה"ב יצא לי לספר את המקרה הזה לאמא שלי. מיקרה שקרה לפני 15 שנה.
טסתי לי לטיול אחרי צבא למזרח הרחוק. תוך כדי שנתקע לנו האוטובוס בתאילנד מתוך חלום ראיתי את עצמי ביפן מוזגת תה. ממש כמו בספר זיכרונותיה של גיישה שקראתי באותו הזמן.
החלטתי ועליתי על המטוס הראשון ליפן עם שתי נשים נוספות לעבוד במכירת תכשיטים ברחוב. הרפתקה שלמה.
שיכנו אותנו בדירה יחד עם כמה גברים שמשיחות הטלפון שלהם קלטתנו שיש להם עבר מפוקפק: "מה עצרו את ההוא. הוא לא היה נוגע בזבוב".. וכדומה.
השתדלנו לא להתחבר איתם יותר מידי.
יום אחד קרה המקרה. הרכב של המעסיק שלנו נגרר ואיתו התיק שלי. ביש מזל. בתיק היו משקפיים וכלי להסרת העדשות.
בסיום היום כשהגענו מאוחר בלילה לדירה אלתרתי מתקן לעדשות משתי כוסות ופנינו לישון...
הדיירים שציינתי החליטו לקרוא לנו לחדרם.
נכנסנו, הכל היה מלא עשן. מיותר לציין שאני בלי עדשות או משקפיים לא רואה כלום נכון?
השיחה הייתה מאיימת ונשמע שהם לקחו סמים ונמצאים בסרט לא טוב. הם התחילו לנופף מולנו באקדח מאיימים על חיינו. אבל הרי לא ראיתי דבר זוכרים? אז בעצם חשבתי שמדובר בשלט של פלייסטיישן.
זה היה נראה לי מצב ממש מטופש. לשבת בלילה עייפה עם חבורה של אנשים שלא ממש הטעם שלי ומאיימים עלי עם שלט של פלייסטיישן?!
באותו הרגע קמתי בהחלטיות והודעתי להם שאנחנו עוזבות. אנחנו עייפות ושיפסיקו לבלבל לנו את המח.
וככה יצאתי החוצה וגם האחרות המומות אחרי.
הגברים היו מופתעים. לתגובה הזאת לא ציפו.
ואני הלכתי לישון בשלווה. לא ערה לכל הדרמה והפחדים שחוו האחרות.
רק כשחזרתי לארץ התגלה לי כל מה שקרה שם באמת.
לפעמים השגחה עליונה היא הדבר הכי הזוי בעולם.
ותודה לבורא עולם על רצף כמעט בלתי אפשרי של דברים ששמרו עלי.
