בתור מאחורי עמדו שתי חיילות משוחררות טריות חמודות ומפוחדות. שאלו אותי שאלות (כאילו שאני יודעת) וקצת דיברנו.
כל משפט שני הן זרקו בהומור משפט על כך שלא יקבלו ויזה.
אם אסתכל על העובדות אכן קשה לקבל ויזה לארה"ב מיד עם השחרור מצה"ל. יש חשש שישארו שם או יעבדו באופן לא חוקי בעגלות.
לכן הדברים שלהן לא היו מנותקים מהמציאות.
א ב ל אי אף פעם לא נותנת לעובדות לבלבל אותי. :)
מיד התחלתי מלשנות להן את התדר.
הפניתי את תשומת ליבן לים. (תמיד מעורר נשימה ואנרגיה טובה) דיברתי על חשיבה חיובית.
ובעיקר הדהדתי בלב "הסכמה" ידעתי שהתדר הזה עוצמתי ומהדהד גם לסביבה שלי. הוספתי בקשה קטנה בלב שכל הטור שלי יקבל ויזות כניסה. סתם כי התחשק לי לקסום קסם.
כשהגיע תורי עברתי את הראיון בקלילות ויצאתי לרחוב.
התעכבתי מעט לאסוף את התיק שלי משמירת החפצים. וכשחציתי את הרחוב ראיתי אותן צוחקות בקול וקופצות בהתרגשות.
שאלתי: "קיבלתן את הויזה?"
הן בהתלהבות ענו :"כן, אנחנו בשוק."
עניתי: "ידעתי". "עכשיו אספר לכן מה אני עושה בחיים...."
הן הודו לי ונפרדנו לדרכנו.
פניתי לרכב כשליבי עולץ בתוכי על התזכורת ליכולת ליצור קסמים.
