ביומיים האחרונים קרו שני דברים שקורים לי כמעט כל יום אבל פתאום חשבתי שזה בהחלט מה שאני אמורה לכתוב ביומן התקשור שלי.
בדרך לגן לאסוף את הילד שלי עלתה לי מישהי בראש. ראיתי נשמה רכה יורדת ומחכה ליד כתפה. שזה אומר שהשנה היא כפי הנראה תכנס להריון וביקשו לומר לה: שלא תיקח על עצמה פרויקטים גדולים כי יש תכניות כאלה בדרך.
כשפגשתי אותה לאחר מכן תהיתי אם לומר משהו? בכל זאת זה אישי ואני לא נוהגת להיכנס לחיים האישיים של אנשים.
בכל זאת אם מגיע מסר זה סימן שהאדם בשל לשמוע אותו.
אז בעדינות שיתפתי אותה. היא התרגשה עד מאוד אישרה שיש כיוון כזה ושזה עוזר לה להבין שיש גם משמעות לתזמון ואין לחץ שיקרה מידית. (קבלתי שני חיבוקים מרוגשים והיה לי כייף).
אתמול עלתה לי מישהי אחרת בראש שכבר לא ראיתי אותה הרבה זמן. בעלה סיים את חייו לפני כמה שנים. ואנחנו ממש לא בקשר.
ראיתי את דמות הבעל בראש. חלפה לי מחשבה שהגיע הזמן שתעבור מהבית שלה שהיה בית משותף ומלא זיכרונות למקום אחר.
שם הקלילות תיכנס.
עזבתי את המחשבה והמשכתי לדרכי.
היום בתור לתשלום ארנונה אנחנו נתקלות זו בזו. (אני לא מופתעת כי הבנתי שרוצים שאעביר לה את המידע) ושוב בעדינות, אני שואלת אם היא עדיין גרה בבית הקודם? התשובה היא: כן. אבל שוקלת לעבור.
מיד התחלתי לעודד את רעיון המעבר. (כמעט ששלפתי את הפונפונים :))
ואז מגיע עוד מסר: שיש עוד משהו כספי וייסגר בקרוב. זה יאפשר את המעבר בוודאות.
הסתובבתי חזרה אליה והוספתי : יש עוד מסר. אולי עניין כספי שטרם קבלת מהביטוח או דומה? אישרה לי שכן. זה בתהליך עכשיו.
אמרתי לה שזה יקרה ויאפשר לעבור בקלות.
היא אמרה מופתעת: את מכשפה אמיתית הא?! הנהנתי ופניתי לשלם את הארנונה.
מסתבר שמכשפות עדיין משלמות ארנונה.
