שבת בבוקר. המתוקה שלנו בת השנתיים שיחקה עם המפתח של האוטו (החלופי שלנו).
ובאופן לא מפתיע המפתח נעלם.
איפה המפתח אלנו אותה. מיותר לציין שהיא הריצה אותנו עם "שם" "שם" שהיא המציאה.
אוסיף פרט קטן אך חשוב: בעלי כבר מיום שישי במצב רוח נרגן. ואיך לומר פחות נעים בסביבתו.
מחפשים את המפתח. הופכים הכל. מזיזים. על הדרך כבר מסדרים ומנקים. (יופי של הזדמנות).
ככה יום שלם.
מוצאי שבת, הרוחות נרגעו בבית. כבר יותר קל. אך נותר איזה משקע מהתדר הקודם.
שומעת את בעלי אומר חצי לעצמו חצי בקול: "את זה אני צריך לעשות בשביל למצוא את המפתח".
מרימה את הראש ומופתעת לקבל נשיקה אוהבת וחיבוק.
ואז הקסם קרה. הכעס נשר מעלינו. התרככנו והתחלנו להפיץ אהבה.
דקה אחרי נמצא המפתח בדיוק במקום שחיפשנו בו אולי 20 פעמים קודם. מתחת לספה.
וזאת כוחה של אהבה.
שינוי התדר אפשר לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. וזה נכון להכל.
מאחלת
