כשלקחנו את דולצ'ה לפני שנתיים מעמותה ראיתי שהיא שונה. המבט העמוק שלה פגש בשלי וידעתי שהיא חלק מאיתנו.
חלק מהשבט -משפחת קדם.
באותו מעמד הייתה שם אישה שתווכחה כי היא הייתה קודם. אבל המדריכה ידעה בדיוק כמונו שהיא נועדה לנו..
כלבה חרדתית שדורשת התייחסות רבה. חשבתי לעצמי כמה היא מתאימה למשפחה המטורפת שלנו. וקבלתי את זה בחיוך.
אך כמה מעט ידעתי אז על מה היא תעשה לחיינו.
היא מורידה אותי שלוש פעמים ביום ומלמדת אותי להיות סוציאלית עם אנשי השכונה. 😁
היא גורמת לכולנו שמחה בלב ולפעמים כשהילדים עצובים הם באים להתנחם בחיבוק איתה.
אבל הדבר האחרון הפתיע אפילו אותי.
יום אחד כשאחת ממשתתפות הסדנה נכנסה בסערה למפגש היא יצאה מהכלוב (שהוא המערה הפרטית שלה). והתיישבה בצמוד לרגל של אותה משתתפת.
ישבה שם חלק מהמפגש ואז כשהרוחות נרגעו חזרה למקום שלה במערה.
יש סדנאות שהיא מצטרפת ויש סדנאות שהיא לא יוצאת בכלל.
ולפעמים המשתתפים כלל לא מודעים לקיומה
כשזה היה בסדנאות המתקיימות בחלל הבית הבנתי. היא נמצאת באותו חלל ממש .
וברור היה לי שהיא עושה תהליך ריפוי.
שמחתי על הדבר אבל לא התייחסתי לכך יותר מידי.
לאחרונה בקשה להצטרף למספר מפגשים בקליניקה.
לא בכל טיפול.
ולא לכל אחד.
היא בוחרת את אלה שזקוקים לה הכי הרבה.
אני מניחה כרית לידי וכרית ליד המטופל לאפשר לה בחירה.
היא תמיד בוחרת במטופלת.
מפגש אחד היא נצמדה לרגל של המטופלת חצי מהזמן ובחצי השני הואיל לשבת לצידי .😉
אתמול אחרי שנכנסנו לחדר הטיפולים
דולצ'ה התחילה עם הגירודים והנשימות מאחורי הדלת.
הכנסתי אותה. מיקמתי את הכריות שתוכל לשבת עליהן. היא רמזה לי עם העיניים שהכרית מרוחקת מידי.
מיד הזזתי אותה צמוד יותר למטופלת.
והיא בקלילות נשכבה מכורבלת עליה ונרדמה.
היא גם הסתכלה מהצד על תהליך הציור. שמרה על המטופלת לאורך כל המפגש.
אז יש לי כלבה מרפאת וקוראים לה דולצ'ה .
ו
