בתאריך המופלא
והמיוחד הזה. שבערך כל סטאטוס שני בפייסבוק
כתבו צילמו ותיעדו באותו.
אז עכשיו הגיע
תורי לספר עליו מזווית קצת אחרת.
בבוקר של אותו
יום קמתי להתארגנות מהירה לכיוון הופעת הילדים "מותק של פסטיגל" ליווה
אותי כאב גרון קל שהלך והתעצם במהלך ההופעה מלווה בצמרמורות וחולשה. כשיצאתי
מההופעה. (שאגב הייתה נהדרת) הרגשתי שרגלי כבדות מלסחוב אותי שלא לדבר על לסחוב את
ילדי האהובים. מבט אחד לכיוון בעלי האהוב ראיתי שגם הוא מתקשה ללכת. יחד נגררנו בקושי
לאוטו שחנה רק כמה מטרים מהמקום.
בצהריים נחתי וקיוויתי
שאתאושש עד הערב. כי איך אוכל לקיים את הערב המיוחד שתוכנן ימים מראש?? והרי את
12.12.12 אי אפשר לדחות.
שתיתי כל משקה
סיני מחזק שאני מכירה ולבסוף אפילו אופטלגין אחד נכנס לרשימה.
פתאום לקראת
19:30 כשעמדתי לצאת לדרך. לא מאמינה שבכלל אני יוצאת מהבית. הרגשתי מן הקלה עצומה.
משהו השתחרר. והלכתי שמחה ונרגשת ל"קפוץ" קפיצה אנרגטית.
התכנסנו
בקליניקה של חני בונה ברמת גן. חמש נשים עוצמתיות ולווינו על ידי שתי נשים נוספות
שחברו אלינו אנרגטית מרחוק. כל אחת מביתה.
הרעיון היה
מעגל. מעגל שכל אחת ממלא תפקיד משמעותי. ויחד נוכל לקיים את שנתבקשנו.
ומה נתבקשנו?
פשוט מאודJ
לעבור לידה
הפוכה לידה שמתרחשת כלפי מעלה ביקום.
עד היום כל
קפיצה אנרגטית קידמה את כדור הארץ למעלה לכיוון המימד הרביעי אפשר בעצם להמשילה למעבר
בתעלת לידה. (כולל התחושות של לחץ חזק בראש).
וב12.12.12 נפתח פתח קטן. דרך אותו פתחו נעבור
למימד הרביעי אך רק בתאריך ה-21.12.12
אז מה כן
עושים ב12.12.12?
מניחים את
הראש. כן,כן, ממש כך. מניחים את הראש בפתח החור כמו בלידה- ברגע שצועקים: "אני
רואה את הראש?!" נקרא גם רגע "ההכתרה".
אז מהות המפגש
של הקבוצה שלנו הייתה להתאחד ולהגיע לפתח הזה להניח את הראש ולחוות בריאה.
תפקידי היה
לנהל את המפגש. להעלות את כולן למעלה כשכמובן לעזרתי קיבלתי את שלי יהושוע שתמכה
לכל אורך הדרך בתדר שלי וחני בונה שעיגנה בקרקע. וכל האחרות שבלעדיהן לא יכולתי
לעלות ובטח לא להעלות את השאר.
ככה זה במעגל
אחת תומכת בשנייה.
לאחר כיוונן
קולי שכלל השמעת צליל שמימי שנבע מתוכי. זאת על מנת שנהיה מאוחדות בנקודת
ההתחלה. נקשר חוט זהב מראש כל אחת ונשזר
יחד. התחלנו לעלות.
לרגע חשתי
עצירה. היו שעלו מהר מידי והיו שהתנגדו ונדרשנו לשיתוף פעולה. חזרנו על המשפט: "אני
מסכימה", "אני מסכימה", שוב ושוב. עד שהצלחנו להתאחד ולעלות יחד.
כשהגענו לפתח התבוננו על השפע. חווינו אותו עמוק בנשמתנו. וכמו שמיה צור
אמרה" חוויתי את השפע כמשהו פנימי בתוכי ולא כחיצוני".
השפע הוא
הידיעה שברגע שאושיט את היד אוכל לקבל את כל צרכיי. ממש כמו בסיפור גן העדן. למעשה
יש בתוכנו מחשבה כי עזבנו את גן העדן ואז הקושי הגיע: "בזיעת אפיך תאכל
לחם", בעצב תלדי בנים".
אך למעשה
אנחנו רק עומדים כל הזמן הזה עם הגב לגן העדן וכל שצריך הוא להסב את ראשינו.
להסכים לחיות את חיינו מתוך קלות וחיבור לשפע. נשמע פשוט? לא כל כך .כי נצטרך בדרך
לוותר על אמונות רבות ששנים שקעו בנו. על מחשובת של קושי ואכזריות העולם..
לאחר שהחוויה
השמימית נחקקה בתוכנו לעד נותר רק להמשיך להדהד אותה ולהקרינה החוצה שעוד אנשים
יתעוררו למציאות הזאת.
כך סיימנו את
המפגש המופלא הזה.
למחרת נפלתי
למשכב יומיים כי ברור לי שיש צורך באיזון תדרים בין הגוף והנפש שלי. עם הנפש רצתי
קדימה אבל הגוף הוא איטי יותר ולכן עצר ליומיים ולאט לאט חוזר למסלול.
הקופצות
המופלאות שהצטרפו אלינו מהבית. ראינו אתכן ממש איתנו אז מקווה שנגע גם בכן אותה
נקודת אור שיודעת שהעולם הוא המקום ליהנות לחיות בו.
את הלילה אחרי העלייה המשותפת, סיימתי עם הילדה במיון ילדים. בסופו של דבר היה לא נעים בהתחלה וממש משעשע בסוף. ומאז אני עם מיגרנה שלא עוזבת, אבל לפחות עכשיו אני יודעת למה....
השבמחקואני ראיתי נשמות עולות (בדומה לציור שפרסמת לא מזמן), וכולן היו עשוית אור לבן, ועלינו יחד בתוך צינור של אור, כלפי מעלה, אל פתח שחור שהיה היקום, כמו לעבור לגלקסיה כולה. והכל פתוח והכל אפשרי, כי הבריאה בתוכנו, התחברנו מחדש.
תודה!!!!!!!!!!!!!