נחיתה רכה

כ3 חודשים אחרי לידה. אני עוד נהנית לי מחופשת הלידה והתחילו מסרים שמעירים אותי להתכונן לחזור לטפל. 
כמובן הנחתי אותם בצד . אמרתי שאני נהנית וזה בטח לא הזמן לעצור את הכיף.
אבל המסרים חזרו וחזרו ביתר שאת.
הבנתי שלא אוכל לחמוק מזה. והתכוננתי.
התבקשתי לצייר ציור מתוקשר.
כאשר התחלתי אותו לא קלטתי עד הסוף מה אני מציירת אבל הדברים התבהרו ככל שהציור נמשך.
זה התחיל מגוונים חומים וירוקים ללא ספק קרקע

ואז התחיל להיווצר כדור אש שנופל במהירות לכדור הארץ ממש כמו נפילת מטאור. זה אפילו סחרר אותי. הרגשתי שאני נופלת ומסתחררת לכאן ממש כמו כדור האש.

מיהרתי להוסיף את הענן הסגול שיאפשר האטת קצב הירידה ונחיתה רכה.
אך גם זה לא הספיק
צרפתי מלאכים שיתמכו בי בירידה לקרקע

והתחלתי לנשום. אך גם זה לא הרגיש מספיק עדין ורך עבורי.
אז פשוט הוספתי כנפיים שיוכלו לשלוט במהירות.

וזה הציור המוגמר.
התבקשתי לתלות אותו ולהתבונן בו יום יום.

התחלתי לחשוב למה הירידה הזאת? איפה אני נמצאת שאני צריכה לרדת באופן הזה לכדור הארץ ??
ואז התבהר לי.
בתקשור אשה אלה שקבלתי על הלידה (הנה לינק אליו http://anat-kedem.co.il/%D7%94%D7%90%D7%A9%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%94/)

כדי ללדת יש לעלות למימד בו נמצאת האלה ולהביא אותה לכאן. לאט לאט אחרי הלידה אנו מתחברות חזרה למקום האנושי שבנו לחלק של האשה ומשחררות את האלה לדרכה עד ההריון הבא.
כדי שאוכל לטפל באנשים אני צריכה להיות בקרקע ולשם כך היה עלי לחזור לכאן לכדור.
אם לא הייתי מציירת לא היה לי מושג עד כמה גבוה הייתי.
אני משתפת בזה כי חשוב שתדענה הנשים שחוסר האיזון והנחיתה הלא תמיד רכה הם חלק מלהיות אותה אלה בלידה.
יש עלייה,,יש קתרזיס רגע של עוצמה גדולה ואז ...
הרבה פעמים אנחנו מרגישות שאבדנו את הקסם וזה נכון אנחנו שוב בנות אדם, אנושיות ללא התוספת האלוהית. הטלטלה גדולה ולעיתים מובילה לדכדוך ובכי. אי שקט וסחרור.
אם גם אתן חוויתן משהו כזה בערך כ 4 חודשים אחרי הלידה.
 אולי תמצאו את ההסבר הזה מסדר דברים עבורכן.
שתהיינה נחיתות רכת עד כמה שניתן לכולנו.