שביב תקווה יכול לשנות הכל

אמא מהגן. 

במפגש הילדים שאלה אותי ככה כדרך הגב. אפילו היה נדמה שהשאלה אפילו מצחיקה אותה. 

אם אני רואה הריון?

אני לא צחקתי. זאת שאלה חשובה. עצרתי הכל. נשמתי. ובדקתי.

 ואכן ראיתי הריון. רק מרוחק. שנה שנה וחצי ככה מאותו זמן.

הרגשתי שאולי אני יעציב אותה במשפט הזה.

בגלל המרחק של הזמן. אבל אמרתי את מה שראיתי.

יהיה הריון רק הוא יקח עוד זמן.

השנה התחילה וראיתי אותה. יפה ועגולה. כל כך שמחתי. ניגשתי בעדינות לומר מזל טוב.
הפתיע אותי כשאמרה לי שהמילים שלי הלכו איתה גם כשהרופאים אמרו שאין סיכוי להריון.

"את היחידה שהאמנתי שזה אפשרי" אמרה לי.