ילדי האהבה
הם נושאים תדר אהבה. מגיעים מסוף שנת
2012 ומרגיש כי ימשיכו בכך עוד כשלוש שנים עד 2015-6.
אם בעבר המעבר מילדי אינדיגו וקריסטל
לקח שנים רבות היום הטווחים הם קצרים כיוון שהכול נע מהר יותר. גם האנרגיה של כדור
הארץ שמשתנה.
תדר נקי בגווני פסטל צהוב כחול- סגול
ורוד. הכול רך. רך אך עוצמתי.
בנוכחותם ילמדו אותנו כי תדר אהבה אפשר
בכל מקום ומצב: להלחם באהבה, לכעוס באהבה, לפחד באהבה.חיבורים שעד היום נדמו כבלתי
אפשריים.
הם ילמדו אותנו שהם אפשריים.
כנושאי התדר הם יציבים ולא מטלטלים
בקלות. אין חשש כי יאבדו את הדרך/ נתיב החיים שלהם להגשמה. הם יכוונו גם אותנו
ללכת בו.
הגשמה ומיצוי הפוטנציאל האישי.
אין קיצורי דרך או ויתורים. הגשמה שנחוש
צורך לעשות ולמרות הפחדים וההתנגדויות האנושיות נגיע אליה. עכשיו זה השמן. זה
המסר. מסר אסרטיבי. יש בתוך ההכוונה שלהם הרבה אהבה והכלה לקושי שלנו אך אין
ויתור.
התדר שלהם דורש מאיתנו: נוכחות יום
יומית ולא מתפשרת יחד עם רכות אין סופית. להם עצמם זה כמו נעשה בצורה פשוטה כך הם
מתנהלים. נוכחות יומיומית ולא מתפשרת.
המראה של הילדים:
למראית עין יראו "רגילים".
המתבונן היטב יבחין באור הבוקע דרך העור הפיסי. מן זוהר פנימי שחשים בו מתחת לשטח.
נמשכים אליו. נראה אולי עור נטול פיגמנטים. חלק ויפה. נחוש פעימות מתחתיו.
המראה מושך ובריא.
יש צורך להבדיל בין ילדי האהבה ולילדי קריסטל.
לא עוד עיניים נוצצות שבריריות כמו זכוכית. המאפיינות את ילדי קריסטל אלא נוכחות
פיזית עם בוהק.
היכולות הגופניות נשארות מילדי האדמה: גוף
שרירי. שליטה מלאה על השרירים והבנה איך להשתמש בהם אך עם פחות דורשנות לתשומת לב
לגוף הפיזי בניגוד לאותם ילדים שהגיעו עד עכשיו.פחות בידיים יותר עצמאות. התמודדות
עם כאב פיזי וקשיים בדרך.
הם ילדים "אני אסתדר לבד". על
ההורים לשמור מרחק המאפשר לילדים למידה. לשמור עליהם אך ממרחק. דרך המרחק המתבונן
ושומר ניתן יהיה ללמוד את קול הפשטות שהילדים האלה מעבירים.
סגנון התנהגות:
אוהבי שירה וריקוד כך מנתבים את התדר
לעולם.
כמו שציינתי כבר הדורשנות בנושא הפיזי
יורדת אך יעשו הכל. ואני חוזרת ה-כ-ל. כדי לגרום להוריהם להתחבר לקלות. להסכים
שחייהם יהיו קלים יותר.
מבחינתם כל האמצעים כשרים להשיג את
המטרה.
אני מוסיפה את ההסבר שלי למשפט כל
האמצעים כשרים: יכול להיות שהמשמעות במשפט הזה שלעיתים כדי שאדם יסכים שיהיה לו קל
הוא צריך להגיע לנקודת שבירה מסוימת בה הוא מתייאש ומשחרר את הקושי ואז יש מקום
לקלות להיכנס.
הם אינם ילדותיים כלל. יש בהם עומק
ותובנות אך לא תחושו את כובד השנים והידע העתיק חסר הפרופורציה שנראה אצל ילדי
הקריסטל.
הפרספקטיבה של השנים הרבות שבילו
בגלגולים כאן בכדור יכניסו דברים לפרופורציה וכך ישרתו את מטרתם להביא קלות לעולם.
מאיפה הם מגיעים?
הקריסטלים הגיעו מכוכב אוריון.
ילדי האדמה/שירת הלוייתן הגיעו מקוקונים
(תיבות עשויות אבן קוקון מלשון גולם) במעמקי האוקיינוס. ואלו ילדי האהבה מגיעים
גבוה מאלו-ה.
הם יורדים בשירה. צלילים ראשוניים. מחוברים
למוזיקה. יכולות שירה או נגינה דרכן נושאים את התדר כך לכדור הארץ ומפיצים אותו
סביב.
איך אנחנו נושפע?
הנוכחות של הילדים הברורה, רכה
ועוצמתית. אומרת : "אני כאן אין צורך במאמץ"
כיוון שהם מובילים אותנו להגשמה ללא
פשרות. מאמץ= טעות בדרך.
קל קל קל. מטרתם לעזור לנו להסכים לקל.
להתחבר לפשטות. לפשטות שבאלוהות.
שאלתי: האם השיטה הפשטות באלוהות שייכת
לנושא של הילדים.
התשובה: שייכת לתדר הזה.
שאלה: ואיך עדיין רואים קושי בעולם?
עוני? כאב?
תשובה: אין קושי, אין כאב. יש רק בחירה
שלכם. התחברו ל"קל" והוא יעלם!
אין עוני הושיטו יד לשפע.
אני : אנשים לא יאמינו לי. הם יקשו.
תראי את אפריקה תראי מקומות אחרים דומים.
תשובה: זה הקושי להאמין
ב"קלות".
זה הרצון להישאר בישן וההתנגדות לנוע
לחדש.
ההסכמה לקל ופשוט היא הגדולה והקשה
מכולם.
היא מתעתעת בנו כולנו המין האנושי.
נטייתנו הטבעית לחוות קושי. להמשך
אליו..
התדר של הקושי כבר לא קיים. אך כשאנו
חווים אותו אנחנו מזמנים אנרגיה זאת מהישן.
אין "קשה" . יש "לא
מסכימ/ה".
עכשיו סוף 2012 האנרגיה העולמית מתייצבת
לאחר קפיצה משמעותית. קפיצה המאפשרת לנו בעצם לחוות אהבה טהורה במינונים שילדי
האהבה נושאים.
פרחים, פרחים בצבעי פסטל יורדים מהשמים כמו טיפות מים בשירה. מגיעים
מעולמות אלוהים אך כלל אינם מרחפים.
הילדים הללו יחוו הרבה פחות קשיים. גם בלידות
תפקידם לחבר לקלות.
תסכימי לקלות תקבלי לידה קלה ורכה.
המילה "ילד לא מורגש" עלולה
להיות מנת חלקם של ילדים אלה. אך כמה הם מורגשים. מורגשים בטוב בכיף שבחיים
ובקלילות שמביא איתו. אנחנו נוטים לפספס את זה.
הילדים האלה יאהבו , כמו שציינתי, שירה
וריקוד- הצלילים מוזיקליים שיצרו יעבירו את התדר לעולם. תדר אלוהי. עד שכל אחד
יסכים להיות אלוהים.
מה זה נוכחות יומיומית ולא מתפשרת?
נושא הנוכחות התחיל כבר בילדי האדמה
שהגיעו מ2008 בערך ועד סוף 2012.
הם דרשו נוכחות של ההורים בעיקר האמהות
על ידי העצמת הצורך שלהם במגע פיזי.
כאשר צמוד אלייך תינוק/ילד לא ניתן לנוע
מהר או לעשות 100 דברים בבת אחת. יש להתנהל באיטיות. ולברור את החשוב ביותר
לעשייה.
בזכות קולם הרם, שלא חששו להשמיעו
לעיתים קרובות, לא ניתן היה להתעלם מצרכיהם.
כל זה היווה כמעין משקולת לנו ההורים
המחברת אותנו לכדור הארץ לנוכחות לעשייה היומיומית של מטלות בקצב איטי. כשלמעשה כל
זה מחבר אותנו לעצמנו. אי אפשר לברוח לעשייה. הקצב הזה הוא מהלך המאפשר גם הקשבה
פנימה לצרכינו לרצונותינו. מכוון אותנו להגשמה אישית.
ילדי האהבה המגיעים עכשיו כבר לקרקע
מוכנה. אחרי שילדי האדמה עשו את שלהם בקרקוע וחיבור. אנחנו מוכנים אחרי חיבור
לעצמנו ולשאיפות שלנו.
כשכתבתי קלות נשמע קריאת רווחה מכמה
אימהות סביבי. הן חשבו או סוף סוף מגיעים לשלב הקל אחרי שיעורים על שיעורים. אך
חשוב לי להבהיר את משמעות הקלות הזאת שציינתי כל כך הרבה בתקשור.
הקלות הזאת הינה קלות שיש להסכים אליה.
שזה אחד הדברים הקשים לעשייה. ואתן דוגמאות כדי להבהיר את זה:
כאשר ביקשתי לחוות שפע קיבלתי מסרים
חוזרים שעלי לחוש שפע על ידי יציאה לחופשה זוגית בעלות גבוהה ביותר.על פניו נשמע
פשוט. להזמין חופשה מפנקת. עבורי זה לא היה פשוט כלל. רגע לפני שבעלי הודיע על
התפטרותו ופתיחת עסק חדש. ילד שדורש מאיתנו טיפולים חודשיים באלפי שקלים וחשבון
בנק שצועק הצילו. זה מנוגד היה לכל הגיון בריא להוציא סכום כזה כעת. אך נאמר לי
מפורשות ואף הגיעו אלי אותם מסרים מסביבתי. שממש דחפו אותי לעשות זאת. אכן יצאתי
לנופש- מפנק ומדהים. ברגע שהסכמתי לחוות את היש ולא את החוסר נפתח גם ערוץ שפע.
במפתיע קיבלתי טלפונים רבים לטיפולים. מפגשים שהולידו יוזמות נוספות ואף החזרים
מפתיעים מגופים גדולים.
הדוגמא הזאת מדברת לא על שפע אלא על
להסכים שיהיה לי קל. טיפולים מלחמות פנימיות ופחדים ליוו את התהליך אך סופו היה
שחרור ושפע.
אצל כל אחת ואחד מאיתנו יש את המקום
שקשה לו איתו. אם זה פחד לעשות סדנאות בעמידה מול קהל, חשש מאינטימיות בזוגיות
עשייה לא מסנכרנת עד התשה.
כל חשש כזה יזכה ל"טיפול"
מאותם ילדים. הם יגעו ויציפו את הקושי שלנו בכל מיני דרכים. כמו שציינתי כל הדרכים
כשרות. יציפו את זה עוד ועוד עד שאותו אדם "ייכנע". ויאמר שבעתי מהקושי
שלי. אני מסכים/ה לשחרר. אני מסכים/ה שיהיה לי קל. ואז רק אז הקל יגיע.
אז מה זה נוכחות יומיומית לא מתפשרת.
כשאנחנו עם הילדים לפעמים הראש חושב על
מה אני צריכה לעשות היום/מחר. הכביסה שצריך לתלות. המייל שמושך אותנו לקרוא משחק
באייפון או כל דבר דומה. לכאורה אנחנו בגופינו בחדר אך איננו שם במלוא הנוכחות.
להיות נוכח זה לחוש את הרצפה שיושבים עליה. להקשיב מלוא הקשב לילדנו מדבר. לצחוק
וליהנות מהרגע הזה. להיות כל כולנו גם בראש וגם בגוף בחוויה.
 |
| גשם של ילדי אהבה שיורדים מלמעלה בשירה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה