"קבלה"-תהליך של ציור הריון

 לפני שבוע התחלתי ציור.
ראיתי בעיני רוחי אותי "אמא אדמה". חובקת את שני ילדי והתינוקת ברחם. בהשראת ציור של פרידה קאלו "חיבוק היקום".
(להבדיל פרידה מעולם לא ילדה עקב תאונת דרכים בצעירותה)

 (פרידה קאלו
"חיבוק היקום")

 התחלתי את הציור

תו"כ הבנתי שאני לא מצליחה לצייר את מה שרציתי. האמא אדמה לא רצתה בכלל שיטפסו ועליה ילדים. אפילו את הבטן ההריונית החבאתי מתחת למים. ומהפטמות יצאו שתי טיפות שהזכירו לי דמעות יותר מחלב מטפטף.
עזבתי את הציור לשבוע.

יום שלישי נקבע לי טיפול במים להיפוך העוברית שלי. הייתי כל כך לא בשלה לטיפול שפשוט נהייתי חולה. מקוררת ורועדת ישנתי רוב הבוקר. ובעיקר מרחמת על עצמי.

יום חמישי כבר הרגשתי שאני יכולה להיפתח ולדבר עם העוברית אבל רציתי עזרה. באופן פלאי כל מי שניסיתי לפנות אליו היה עסוק.
הדולה שלי רמזה לי שזה אומר שמי שצריך לדבר עם העוברית זאת אני בלי תיווכים...
 החלטתי לעשות מעשה ולדבר עם העוברית שלי המקסימה. הייתה שיחה אוהבת אך לא פשוטה. "נטשתי אותה". כך היא אמרה. וצדקה.
הייתי עסוקה בלהרגיש אומללה על זה שההיריון הזה מאוד בודד. על זה שאני חוששת איך אסתדר אחרי ובכלל לא רציתי ללדת.
אז אני לא מופתעת שהעברית שלי זקוקה לאישור שהיא בכלל רצויה. 
התיישבתי אחרי השיחה לצייר והתחיל ציור מלה סערה ומאוד לא מפוקס. הרבה מים זרמו מסביב. הכל בהקשבה להנחייה לגבי צבעים ומה לצייר. למען האמת לא היה לי מושג וחשבתי שאני מקלקלת את הציור הראשון.

 היום יום כיפור המשכתי את הציור. ראיתי אותי צפה בטיפול במים שתכננתי לעשות והנה הידיים הצטרפו. אבל היה לי עדיין קשה לעשות את הקפיצה הבאה. להדגיש ולארגן את הציור ולמעשה לתת להריון נוכחות.
שלחתי הודעה לאחותי מה חסר בציור? כשאני שומעת בראש מה בדיוק חסר. "פרטים". היא חזרה אלי עם תשובה פנים או משהו דומה שיביע את הבעת הפנים. 

 התחלתי לאט להוסיף פרטים חוששת מעט "לקלקל". אבל באמת חוששת יותר שהנה יוצא הריון ברור.

 הפנים כבר נחות במים מתכנסות להקשבה.

 עוד תוספת לגודל הבטן ושאלה חשובה לעוברית: מה עוד להוסיף? והיא מבקשת את המוזיקה שיוצאת ברכות מהבטן מלטפת אותי וקלילה כמו הרוח. 
מודה לה על האור שבוקע מתוכי שמבינה שהיא מביאה איתה ועל הליטוף הרך.
שוכבת בהריון נוכח ואוהב. תודה.

ילדה עם כוחות

לא הייתי ילדה נורמטיבית.
תמיד ידעתי שיש בי כוחות שאין לאחרים.
ידעתי מה מצבם הבריאותי של קרוביי וידעתי על דברים שעומדים להתרחש ובעיקר ידעתי שמה שאני מבקשת בלב מתגשם.
ועדיין זה היה גדול להכיל את הידיעה הזאת. אז היא הייתה שם בתוכי אך מעט מודחקת.
מה שמצחיק ונשאר לי עד היום היה שכשכעסתי על מישהו שפגע בי הייתה עולה לי מחשבה: "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק" . "אני אעשה כישוף שיפגע בו".
כמובן שמעולם לא מימשתי את האיום הזה ואם להיות כנה אני גם לא יודעת איך עושים כישופים. אבל גם היום כשאני ממש כועסת והילדה הפנימית יוצאת במלוא עוזה. המחשבה הזאת בהחלט עולה: "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק" "אני יעשה לו כישוף"..חחח..

הפולנייה והסושי

דייט נפלא עם בעלי הוא נדיר בימים אלה שבהם הוא פתח עסק חדש.
הזדמן לנו לצאת בראש השנה וקפצנו לסושייה קרובה לביתנו.
כיון שאני בהריון הזמנתי מנה צמחונית והדגשתי שיש לשטוף את משטח ההכנה ואת הסכין לפני שמכינים את המנה.
המנה הגיע במהירות ובעודה אחוזה בידי המלצר עולה לי קול שאומר לא לאכול את המנה.
אני תוהה ביני לבין עצמי מה לעשות עם המידע. ואז שוב מתבקשת לוודא שאכן נוקו המשטח והסכין..ישר קפצה הפולנייה שבי וטענה שלא נעים לה לשאול שאלות כאלה.
בעודי מתווכחת עם עצמי אם לשאול או לא. פתחתי את פי בניסיון לומר משהו למלצר כשהוא בדיוק הניח את הצלחת מולי.
ובלי שהספקתי להוציא הגה הוא עצר ואמר: "רגע, שכחתי לומר להם לשטוף את המשטח".
והחליף את המנה מיד.
ואני אומרת תודה גדולה שתמיד שומרים עלי.