לא הייתי ילדה נורמטיבית.
תמיד ידעתי שיש בי כוחות שאין לאחרים.
ידעתי מה מצבם הבריאותי של קרוביי וידעתי על דברים שעומדים להתרחש ובעיקר ידעתי שמה שאני מבקשת בלב מתגשם.
ועדיין זה היה גדול להכיל את הידיעה הזאת. אז היא הייתה שם בתוכי אך מעט מודחקת.
מה שמצחיק ונשאר לי עד היום היה שכשכעסתי על מישהו שפגע בי הייתה עולה לי מחשבה: "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק" . "אני אעשה כישוף שיפגע בו".
כמובן שמעולם לא מימשתי את האיום הזה ואם להיות כנה אני גם לא יודעת איך עושים כישופים. אבל גם היום כשאני ממש כועסת והילדה הפנימית יוצאת במלוא עוזה. המחשבה הזאת בהחלט עולה: "הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק" "אני יעשה לו כישוף"..חחח..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה