ראיתי בעיני רוחי אותי "אמא אדמה". חובקת את שני ילדי והתינוקת ברחם. בהשראת ציור של פרידה קאלו "חיבוק היקום".
(להבדיל פרידה מעולם לא ילדה עקב תאונת דרכים בצעירותה)
"חיבוק היקום")
תו"כ הבנתי שאני לא מצליחה לצייר את מה שרציתי. האמא אדמה לא רצתה בכלל שיטפסו ועליה ילדים. אפילו את הבטן ההריונית החבאתי מתחת למים. ומהפטמות יצאו שתי טיפות שהזכירו לי דמעות יותר מחלב מטפטף.
עזבתי את הציור לשבוע.
יום שלישי נקבע לי טיפול במים להיפוך העוברית שלי. הייתי כל כך לא בשלה לטיפול שפשוט נהייתי חולה. מקוררת ורועדת ישנתי רוב הבוקר. ובעיקר מרחמת על עצמי.
יום חמישי כבר הרגשתי שאני יכולה להיפתח ולדבר עם העוברית אבל רציתי עזרה. באופן פלאי כל מי שניסיתי לפנות אליו היה עסוק.
הדולה שלי רמזה לי שזה אומר שמי שצריך לדבר עם העוברית זאת אני בלי תיווכים...
החלטתי לעשות מעשה ולדבר עם העוברית שלי המקסימה. הייתה שיחה אוהבת אך לא פשוטה. "נטשתי אותה". כך היא אמרה. וצדקה.
הייתי עסוקה בלהרגיש אומללה על זה שההיריון הזה מאוד בודד. על זה שאני חוששת איך אסתדר אחרי ובכלל לא רציתי ללדת.
אז אני לא מופתעת שהעברית שלי זקוקה לאישור שהיא בכלל רצויה.
התיישבתי אחרי השיחה לצייר והתחיל ציור מלה סערה ומאוד לא מפוקס. הרבה מים זרמו מסביב. הכל בהקשבה להנחייה לגבי צבעים ומה לצייר. למען האמת לא היה לי מושג וחשבתי שאני מקלקלת את הציור הראשון.
שלחתי הודעה לאחותי מה חסר בציור? כשאני שומעת בראש מה בדיוק חסר. "פרטים". היא חזרה אלי עם תשובה פנים או משהו דומה שיביע את הבעת הפנים.
מודה לה על האור שבוקע מתוכי שמבינה שהיא מביאה איתה ועל הליטוף הרך.
שוכבת בהריון נוכח ואוהב. תודה.
ציורים מאוד מקוריים, מאוד אופייניים לאווירה פוסט מודרנית שאנו חיים בה, חווים בה את היום יום, מאבדים פרופורציות.
השבמחקרשלנות רפואית בהריון
הי מוריה, תודה. לא הבנתי את פשר הלינק. תוכלי להסביר?
השבמחק