יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

ילדי השלום 2015-2020



29.92014
ילדי השלום 2015-2020



ילדי  השלום היקרים מפז כבר כאן.
זה הזמן להתכנס ולהקשיב לקול המיית הלב. לקול העמוק בתוככם הקורא לכם לשוב פנימה,הביתה.
למקום ממנו הגעתם-עצמכם.
הם מגיעים בקבוצות אשכולות אשכולות כמו פרות בשלים של סוף הקיץ.
הם מגיעים עם שירה פנימית של המיית הלב .
הם ממחברים אותנו לקול הזה בתוכינו.
ילדי השלום היקרים מפז כבר כאן.
דרכם היא דרך השלום אך אל תתלו בהם את הצפייה לעשותו.
יש לנו בני האדם נטייה להטיל את אחריותינו חוצה. מישהו יביא שלום. שמישהו יעשה אותו כבר?!
אך זוהי אחריות שלנו בלבד להוציאו מהכח את הפועל.
מה זה אומר?
ילדי השלום מגיעים עם תדר של שלום פנימי בתוכם.
הם מפיצים את האנרגיה הזאת לכל דורש.
על מנת להבין מהו אותו שלום? נדבר רגע על ילדיה האהבה ודרך פעולתם
ילדי האהבה שהגיעו בסוף 2012-2015 מילאו אותנו באהבה עד אין סוף. כל כך גדשנו מאהבה שלא נותר מקום לשום דבר אחר מלבדה. ואז המיותר והישן צף לו למעלה והתנקה. זה היה תהליך אישי ומדיני.
ברמה האישית התנקנו מאמונות מגבילות. דהרנו לעבר היעוד והגשמה והתחברנו לקלות.
ברמה המדינית משטרים דיקטטורים נפלו. (לוב,מצריים) מלחמות צפו החוצה. סוריה, דאע"ש בעירק וגם בארצנו הקטנטונת מלחמה. כל אלה הם הצפות של הלא מדויק של הישן שצריך לצאת/לזוז/להשתנות.
 הרי לא היה ניתן שיתפספס משהו כל כך לא מדויק כמו צורת החיים בין ישראלים ופלסטינאים מבלי שיצא קול שיצעק את זה החוצה. וזה היה הקול הזה.. הקול שאמר שימו לב יש פה בעיה. יש משהו ששקע ונשכח אבל הוא טרם דויק עד סופו. הוא טרם נפתר. (ואין שום קשר לאמונה פוליטית כזו או אחרת).
ומתוך אותה צעקה לא נותרה ברירה אלה לשאול שאלות ולחשוב על פתרון.
עכשיו יש שיגידו שטרם נמצא פתרון כזה. שהמלחמה הייתה מיותרת. אבל נזכיר לכם כמובן שמדובר באנרגיית אהבה שמציפה את הישן החוצה על מנת להתנקות.זה שלב ההדפה. ההבאה למודעות. בדיוק זאת הסיבה שמגיעים ילדי השלום היום. לשלב הבא.
ומה הוא השלב הבא?
אחרי ההצפה וההבאה של הדברים למודעות הגיע הרגע להשכין שלום.
האם מדובר בשלום בין מדינות? התשובה היא גם.
ואיך נגיע לשלום המיוחל?
התשובה היא הסכמה.
הסכמה שתתחיל מהסכמה לשלום פנימי עם עצמינו.
שלום זוגי עם בני/בנות זוגינו.
שלום משפחתי מתוך הבית במשפחתינו הקטנה והגדולה.
כולנו נבוא עם הסכמה לשלום בתוכינו.
האגו שמעכב את השלום ירד ושקט ישכון על הארץ 40 שנה.
אז נשמע קל נכון? וזה אכן קל!
כל מה שצריך הוא להסכים להשכין שלום בתוכינו ושלום בביתנו.
אז מה עצר את זה עד היום?
הנטייה האנושית לריב עם עצמינו.
היו בחמלה לטעויות
חבקו את עצמכם,מחו את הדמעות. וסלחו
סלחו מתוך לבכם. סלחו והדהדו את תדר הסליחות. סליחה,סליחה, סליחה..
התקשור מגיע בימים אלה. ימים של סליחה בעם. הזדמנות לסליחה בין אדם לאלוהיו. ומי הוא אותו אלוהיו? אלוהיו הנו האלוהים אשר בתוך תוכינו. ההשלמה עם מי שאנחנו גם מהמקום האנושי תוביל אותנו לחיבור למקום האלוהי. כי הרי בכל אחד יש את האלוהים שהינו הוא. וזאת הסליחה האמיתית.
אז ילדי השלום האהובים מה הם עושים?
הם באים עם מטרה להשכין שלום. הם יעוררו את הצורך בשלום סביבם בדרכים שונות ואנו צריכים להיות ערניים לכך.
אם בזוגיות אנו נוטים לריב על חינוך ילדינו. אותו ילד/ה ידרשו בלי מילים שזה יפסק.  ואתם תמצאו את הדרך לעשות לזה סוף.
הם ילדים שמחים במהותם זאת אינה שמחה המתגלגלת החוצא. זאת שמחה מובנית מאוזנת בפנים.
עיניהם חכמות ומתבוננות כמו אדם בוגר שמבין ויודע ומתוך השקט שלו מספיק המבט כדי להזכיר לנו סביבו מה נכון לעשות.
הם אינם לוחמניים מטבעם או צעקניים כמו ילדי האדמה. הם אינם דורשניים כמו ילדי האהבה.
הם דורשים בהחלט אבל עושים זאת עם שקט פנימי.
דרישה שקטנה חזקה פי כמה מדרישה של צעקה.
הם כאן כדי שניקח את מה שנוכל מהם. בזבוז יהיה לפספס מתנה כל כך גדולה כמו שלום פנימי.
נחווה בחברתם צורך בשקט פנימי.
כשזה לא יהיה אנחנו נרגיש את חוסר האיזון מצידם.
כדי להחזירם לאיזון ושקט יהיה צורך להחזיר את עצמינו לשם.
לדוגמא: זה יכול להתבטא בחוסר שינה. והשינה הרגועה והשלווה ואוסיף המיוחלת תגיע כשלנו תהיה שלווה ורוגע.
מילותיהם יהיו קצרו וחכמות. כמו מורה המלמד את הדרך. משל יזרקו משפט שישאיר אתכם פעורי פה ואז יחזרו בקלילות למשחק.
מראם מושך ביופיו. שיער ראשם רך.
קולם נעים. עליזות שזורה בו.
תנועתם מדלגת. אך אין זו קופצנית ופרועה.
גופם מוצק במידה בינונית.
יכולות הטיפול בהם גדלות.
אין צורך לגעת בהם כמו ילדי האהבה כדי לחוות את התדר  רק להיות בנוכחותם בשקט. כי רק דרך השקט שומעים את המילים.
יש סביבם הילה שהולכת איתם לכל מקום. הילה מוארת ויפה עוטפת ושומרת על עדינותם.
אין להתבלבל הם אינם קריסטלים למרות שניתן יהיה לחשוב כך בגלל הרגישות והעדינות. הם אינם באים עם קושי ויוצאים מאיזון מכל דבר. הם באים ממקום של כח. היציאות שלהם מאיזון מגיעות מתוך בחירה!!!
הם רוצים ללמד את השיעור של השלווה. והם יחדדו אצלנו את הצורך לכך.
גופם רגיש אך אינו פגיע. רגיש לתנודות אנרגטיות אבל לא נשבר.
יש מסת חומר מספיקה להתמודד עם החיים בקלות. וזאת שוב בניגוד לילדי הקריסטל שבאים עם ריחוף וחומר דל בגוף.
הם נוכחים ובמקביל מחוברים למעלה.  והחיבור הרוחני מורגש. רואים כי יש להם נשמה יתרה. שיש אור גדול סביבם שעולה אל על.
חשים את החכמה העתיקה בהם. אך זאת מבלי שהמקום של הילדי יפגע. כלומר הם יודעים גם להיות גם ילדים וגם לומר משפטים עמוקים.
הם מנחים את הדרך מבלי שזה יוביל לכבדות.
להפך קלות שקט וחכמה הם מאפייניהם.
נוכחות רכה ואוהבת עם שובבות קלה.
אז מה אנחנו רוצים ממכם?
פרסו את ידיכם לצדדים בהסכמה. בואו פתוחים. הקשיבו לקולם השקט שאומר בלי מילים שלום פנימי מגיע מבית.
זה המפתח לשלום עולמי אבל אנחנו יודעים שהקצב נקבע על ידכם.
רק היו ב ה ס כ מ ה .
עד מתי יגיעו?

עוד לא ברור לחלוטין סביבות 2020 אמור להסתיים התהליך.

יום ראשון, 28 בספטמבר 2014

נשמה ונשימה.



יצא לי להתקל כבר כמה פעמים במקרים של הפסקת נשימה אצל תינוקות קטנים. 
אני מביאה זוית רוחנית לנושא.
חשוב שכמה שיותר יחשפו למידע. 
(כמובן שבעת הצורך יש לגשת לרופא). 

ילדים עד גיל שנה נשמתם (הנשמה שלהם) עוד לא יציבה בגוף.
היא לעיתים יוצאת ונכנסת לגוף בעיקר בזמן שינה.
ככל שעוברים החודשים היא הולכת ומתייצבת בגוף.
וכיוון שכך בגילאים צעירים (בחודשים הראשונים) הגוף אינו מסונכרן טוב מבחינת המקצב שלו.
כלומר יש רגעים שהתינוק שוכח לנשום. ממש כך.
לינה משותפת צמודה לתינוק מאפשרת לו להסתנכרן עם הנשימה של ההורה.
הוא שומע את ההורה שואף ונושף ומתאים עצמו לכך.
לפעמים אפילו ישן על חזה וממש חווה את תנועת בעליה והירידה בזמן הנשימה.
בלילה יש חשיבות גדולה יותר לשינה עם התינוק כיוון שהשינה עמוקה יותר והסיכוי שתהיה נדידה של הנשמה החוצא ובלבול נשימה גדול יותר. אם תשימו לב ההוראה של משרד הבריאות להשכיב על הגב בחודשים הראשונים כדי למנוע מוות בעריסה נובעת מהצורך לא לאפשר לתינוק לשקוע בשינה עמוקה. בדיוק אותה שינה שתארתי בלילה.
כמו כן במהלך היום אנחנו ההורים בעירנות גבוהה יותר. ניגשים קשובים בודקים.
יש פעמים שהתינוקות הרכים נרדמים עלינו בידיים במנשא בייחוד בחודשים שהם ממש פצפונים. גם זה בסדר. אבל הדגש העיקרי הוא על שנת הלילה.

בקשר לגלגולים וטעויות אספר על בעלי שחווה מוות בעריסה בתור תינוק ואמא שלו חשה צורך לגשת לבדוק אם הוא נושם... וטוב שכך.
היא מצאה אותו מחוסר נשימה.
רצה איתו בידיים מטלטלת וצועקת בשמו עד שהוא חזר לנשום. כמובן נבדק על ידי רופא מיד אחר כך ולא היה סימן לבעייה.
אז מה שקרה בפועל איך שאני רואה את זה. המדריכים/מלאכים הזעיקו את אימו והיא הייתה מספיק קשובה לעשות זאת וזה מה שהציל אותו.
 אז נכון הוא לא היה אמור לסיים את חייו. ודאגו שם למעלה שגם כך יקרה אבל..קורים מקרים. חלקם באמת היו מתוכננים וחלקם ניתן היה למנוע...קשה לשים את האצבע איזה מקרה זה יכול היה להמנע ואיזה היה מכתוב כחל מהתוכנית הגבוהה של אותה נשמה.
לכן ההמלצה שלי לעשות את המקסימום כדי למנוע מצב של הפסקת נשימה בתינוקות וכל השאר שייך ללמעלה...

אני כותבת את הדברים על מנת להעביר מידע . לא כדי להטיף ללינה משותפת.

יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

כוחו של ריפוי הגוף




אחרי הלידה השנייה כבר היו לי התקפים של אבנים שיצאו מהגוף.
אז הכרתי את התופעה שמתרחשת אצלי רק בהריונות- אבנים בכיס מרה!
כך שלקראת ההיריון השלישי כבר התכוננתי.
קראתי על הנושא ולמדתי שבהריוןבגלל ההורמונים הגוף שלי מעלה את רמת השומנים בדם למספרים אסטרונומיים כמו 720, 560 ודומה.
כיוון שהתופעה של אבנים בכיס מרה בהריונות מתעצמת כל הריון יותר.
אז רופא הנשים הציע לי לעבור ניתוח מנע לפני הכניסה להריון האחרון  ולהוציא את כיס המרה.
רבים גם יגידו שזה איבר שאין בו ממש צורך וזה ניתוח פשוט. אבל אני הכרזתי שאני מאוד חוברת לאיבר הזה והוא נשאר. :)
תוך לקיחת הסיכון שיהיו כאבים עוד בהריון ואף חשש לניתוח בזמן ההיריון או מיד אחרי הלידה.
הגעתי עם המידע הזה לשירה רוזמבויים ששנתה לי את התזונה בצורה כזאת שסוכרים ופחממות ריקות עשויות מקמח לבן  מזון מטוגן ובכלל שמן היו אסורים...בקיצור כל מה שאישה הריונית חושקת בו.
השינוי היה קיצוני. 
 מצאתי את עצמי מדדה בחנויות טבע שונות ואוכלת בריא. ממש ממש בריא. עד כדי כך בריא שכל ההיריון העליתי אולי 5.5 ק"ג (כשבכל הריון אחר זה היה קרוב יותר לעליה של 20 ק"ג).
נראיתי טוב. הרגשתי טוב ואכלתי אוכל (אני לא אשקר לא טעים בכלל).
אבל האיום כמו ריחף מעל ראשי והתאפקתי.
אחרי הלידה (שהייתה מעולה וקלילה בדיוק כמו ההריון).
התחילו ההתקפים. השומנים התגבשו בכיס המרה לאבנים. (הסבר יותר מפורט למי שמעניין: רמת שומנים גבוהה כתוצאה מהורמוני ההריון +האטת קצב מערכת העיכול=שומן שעומד בכיס המרה ומתגבש לאבנים).

ההתקף הראשון היה קל יחסית (אם אפשר בכלל לקרוא להתקפים האלה קלים). התפתלתי וכעשר דקות. זה חלף.
ואז ביקשתי מסר משלי יהושוע (ידעתם שמתקשרות נעזרות במתקשרות אחרות בנושאים מורכבים?)
אז השאלה הייתה: האם האבנים יצאו או אזדקק לניתוח?
הרגשתי גם שהפעם בניגוד להריון השני שהאבנים גדולות יותר והסיכוי לצאת מזה נמוך בהרבה.
התשובה הייתה להמשיך בתזונה (מה שעשיתי גם ככה)
 לחכות כשבוע ולדעת שזה יתנקה.

ההתקף השני תפס אותי לבד בבית עם שלושה ילדים אחת מהם תינוקת בת חודש בערך.
זה היה התקף כל כך קשה.
מצאתי את עצמי עם תינוקת ישנה במנשא עלי ושני ילדים ישנים במיטות זוחלת על הרצפה ומתעוותת בכל מיני צורות לא רצוניות.
לחשתי לתינוקת שלי שאני אוריד אותה מהר למיטה ושבבקשה לא תתעורר. וכך היה הורדתי אותה מהמנשא במהירות ובניגוד לשאר הפעמים היא אפילו לא דרשה לינוק. רק המשיכה לישון. תודה לאל.
ואז התפנתי לסבול...
כל ההתקף הזה ספרתי את הדקות והתפללתי באלה המילים לאלוהים:
"אלוהים בבקשה עשה שיהיה לי קל". "אני רוצה קל".
המילים יצאו מפי ללא שליטה וחזרתי עליהן שוב ושוב ושוב.
כל ההתקף התפללתי והתפתלתי.
לא בקשתי שיפסק. לא ביקשתי שייעצר. ביקשתי : "קל". כשאני לא באמת יודעת מה המשמעות של קל.
האם קל הוא ניתוח שיפסיק את זה? האם קל הוא שהן יצאו? האם קל זה שבעלי יחזור הביתה ולא אהיה לבד?
מי שחווה התקף של אבנים בכיס מרה יודע שלידה ללא אפידורל זה פינטס ליד זה. (אני יודעת כי עברתי שלוש לידות כאלה).
ושוב מטפסת על הספה ויורדת לרצפה ומתפללת.
אחרי מספר דקות שמעתי את אבי,שאנחנו גרים בסמוך לו, מגיע הביתה. נרגעתי כי הרגשתי לא לבד. זאת למקרה שאצטרך להגיע לבית החולים או עזרה עם הילדים. 
הקלות התחילה...

אחרי 45 דקות של התקף (כמו שאמרתי ספרתי את הדקות) הגיע השיא והתחלתי להקיא בלי הפסק. זוכרת לפחות 5 הקאות כאלה רצופות ואז...
נרגע.
לא האמנתי שזה הסתיים כמו שבה. פשוט שקט. והכאב מתפוגג רק הגוף עוד רועד מהחוויה.
כמובן שהקטנה שלי התעוררה לינוק בדיוק באותו הרגע.
שנייה אחרי בעלי שהוזעק נכנס בדלת.

באולטרסאונד שעשיתי יומיים אחרי ראו כיס מרה ריק מאבנים.
שאלתי בפליאה את מפעיל האוטרסאונד אם הוא בטוח? אם לא פספס משהו?
והתשובה היתה כן. ריק לחלוטין!
עשיתי את זה!! האבנים יצאו. זה הפרוש של קל מסתבר. להפטר בפעם אחת מהאבנים האלה ולא לעבור ניתוח.

השילוב בין ההזנה הנכונה של הגוף הפיזי ששמרה עלי וההסכמה המלאה שיהיה לי קל הובילה לריפוי!
זה אפשרי. ריפוי הוא דבר אפשרי.


באנרגיה היום כל מה שצריך לעשות כדי לקבל ריפוי הוא להסכים לתדר הקלות.