טוב, מה לא כתבו על גלעד שליט? שהוא אכל את זה ולבש את זה וכל פיסת מידע קטנה. רוצה לספר לכם דבר שהתרחש יום לפני שחרורו. אתחיל בווידוי קטן: "אינני צופה בחדשות". זהו אמרתי. אני מרגישה מוצפת באלימות שנשארת איתי ימים רבים אחר כך. מעדיפה לותר. כמובן שהמידע על שובו הקרב של גלעד הגיעה אפילו אלי. ידעתי שהוא אמור להגיע באחד מימיי סוכות. יום לפני הגעתו,מבלי שידעתי על כך, חזרתי לי בלילה מעוד מפגש מוצלח של ציור ותקשור מלאה בתדר האהבה להפתעתי התחלתי לחוש פחד. הפחד היה פחד ממחבלים. שום הגיון לא היה שם. אני נמצאת ברחוב ברעננה כשהסכנה היחדה שאורבת לי זה מקסימום להתקל בברזיה ברחוב או פארק מטופח בדרך אך החרדה מטפסת בתוכי ואני מעיפה מבט שוב ושוב מאחורי כתפי לבדוק שלא מגיע אותו מחבל עם סכין שלופה. ניסיתי להבין עם עצמימה קורה לי? מה מקור הפחד הזה שתקף אותי פתע. שלא תבינו אותי לא נכון אני פחדנית לא קטנה. אני פוחת מכרישים, נחשים, ולפעמים גנבים אבל מחבלים?! זה ממש לא הסגנון שלי. מעולם לא פחדתי ממחבלים. " מה קורה לי?!" תהיתי. הבנתי שזה לא יכול להיות הפחד שלי ואז עלה בראשי "גלעד שליט" התחלתי לחבר את הדברים וניחשתי שמחר האו אמור להגיע. שני משפטים מהרדיו שהדלקתי הבהירו את הכל: אכן גלעד בדרך הביתה. מחר בבוקר הוא מגיע. אז מה זה כל הפחד הזה? זה התדר המתוח והמפוחד ששרר לילה קודם ונאלצתי, בין אם רציתי או לא, לחוש בו. חיכיתי בקוצר רוח שגלד יגיע ויפוגג את המתח. מאז אני ישנה טוב יותר. ברוך הבא גלעד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה