מה לא כתבו על גלעד שליט?

טוב, מה לא כתבו על גלעד שליט? שהוא אכל את זה ולבש את זה וכל פיסת מידע קטנה. רוצה לספר לכם דבר שהתרחש יום לפני שחרורו. אתחיל בווידוי קטן: "אינני צופה בחדשות". זהו אמרתי. אני מרגישה מוצפת באלימות שנשארת איתי ימים רבים אחר כך. מעדיפה לותר. כמובן שהמידע על שובו הקרב של גלעד הגיעה אפילו אלי. ידעתי שהוא אמור להגיע באחד מימיי סוכות. יום לפני הגעתו,מבלי שידעתי על כך, חזרתי לי בלילה מעוד מפגש מוצלח של ציור ותקשור מלאה בתדר האהבה להפתעתי התחלתי לחוש פחד. הפחד היה פחד ממחבלים. שום הגיון לא היה שם. אני נמצאת ברחוב ברעננה כשהסכנה היחדה שאורבת לי זה מקסימום להתקל בברזיה ברחוב או פארק מטופח בדרך אך החרדה מטפסת בתוכי ואני מעיפה מבט שוב ושוב מאחורי כתפי לבדוק שלא מגיע אותו מחבל עם סכין שלופה. ניסיתי להבין עם עצמימה קורה לי? מה מקור הפחד הזה שתקף אותי פתע. שלא תבינו אותי לא נכון אני פחדנית לא קטנה. אני פוחת מכרישים, נחשים, ולפעמים גנבים אבל מחבלים?! זה ממש לא הסגנון שלי. מעולם לא פחדתי ממחבלים. " מה קורה לי?!" תהיתי. הבנתי שזה לא יכול להיות הפחד שלי ואז עלה בראשי "גלעד שליט" התחלתי לחבר את הדברים וניחשתי שמחר האו אמור להגיע. שני משפטים מהרדיו שהדלקתי הבהירו את הכל: אכן גלעד בדרך הביתה. מחר בבוקר הוא מגיע. אז מה זה כל הפחד הזה? זה התדר המתוח והמפוחד ששרר לילה קודם ונאלצתי, בין אם רציתי או לא, לחוש בו. חיכיתי בקוצר רוח שגלד יגיע ויפוגג את המתח. מאז אני ישנה טוב יותר. ברוך הבא גלעד.

ילדים מעולים בלמצוא

בני המתוק מספק לי עבודה רבה. באחד הימים חזר מהחווה החקלאית, מקום אליו הולכים מטעם בית הספר, ללא משקפיו. החווה החקלאית הנו שטח גדול בו מגדלים מיני גידולים וחווים את חווית הגינון. מכל בתי הספר בהוד השרון מגיעים למקום כל יום מספר רב של ילדים. למחרת בבוקר נגשתי למלאכה: מציאת המשקפיים. הרי רכשתי אותם בסכום לא מבוטל ואף השקעתי במיוחד כיוון שהן ללא מסגרת ושקופות לחלוטין. רק כדי שאראה את עיניו הכחולות ניבטות בבהירות מאחוריהן. (בטח יהיה קל למצוא  אותן). הגעתי למקום חיפשתי וחיפשתי. שאלתי וגיששתי וברגע מסויים ניסיתי אפילו את כוחי בתקשור. שום כלום. אף מסר או רמיזה לא הגיעו לאוזני. ממש לפני שהלכתי מיואשת לדרכי שאלתי שוב בתקשור: "האם יש משהו שאני צריכה עוד לעשות"? אז מיהרה התגובה להגיעה: "בקשי מהילדים במקום לחפש, ילדים טובים בלמצוא". ביקשתי ממספר ילדים והלכתי מהמקום. אחרי כמה שעות קבלתי שיחת טלפון נרגשת שהמשקפיים נמצאו. "מי מצא אותם?" שאלתי. "ילדים" חזרה אלי התשובה.

רגע של קרקוע

לאחר שנים של ריחוף במחוזות אחרים. התחלתי תהליך של לנחות בקרקע מתוך ידיעה ברורה שכך יכולת התקשור שלי תהיה יותר יציבה כי אני יותר יציבה ואין כמו לגעת למעלה כשנמצאים בטוח באדמה. יחד עם זאת סרבתי לוותר על המקום הקסום הפייתי שהווה לי מקום בטוח ומגן. בעזרת שלי יהושוע המתקשרת המדהימה בתהליך ארוך רווי התנגדויות נחתתי כאן על הכדור כשכל יום אני מגלה את העולם כמו מחדש. מתרגשת מהצבעים והיופי סביב. התמורה לא איחרה להגיע. כי הרי ידוע שכל דבר אמיץ שאנחנו עושים זוכה לתמורה בהתאם וזה היה מאוד אמיץ! עגיל זהב שאבד מספר ימים קודם לכן בחתונת חברים נמצא מונח מחכה לי בתוך התיק. לצורך הבהרה: לתיק דפנות הסוגרות על הפתח כך שהסכוי שאותו עגיל נשר מאוזני ברגע הקצר שנשאתי אאת התיק מהאוטו למקום וחזרה הוא נמוך למדי. כמו יד נעלמה הניחה אותו מחכה שאגלה ואין מאושרת ממני. ליבי פעם בהתרגשות של תודה כי הרגשתי שזה הגיע לי.

כמו נס

באחד הטיפולים המרגשים שיוצא לי לחוות. פגשתי אשה מיוחדת שהגיע אלי בעקבות פוליפ ברחמה שגרם לדימום בלתי פוסק ומתוך כך לאיבוד דם רב עד תשישות גדולה ואף עילפון.
בשיחה קבלנו הדרכה מתוקשרת לעבודה פנימית בדמיון מודרך. התבוננו ברחם ובפוליפ ופעלנו לפי אותה הכוונה.

לאחר המפגש הדימום פחת בצורה משמעותית עד שכמעט פסק. זה היה השלב הראשון. אך היה גם צורך להפטר מאותו פוליפ. האשה בחרה בניתוח כדי לסיים עם הנושא במהירות האפשרית.

לא ניתון לתאר את הבעת פניו ההמומה של אותו רופא שבסיום הניתוח ניגש אליה נפעם לספר שלמעשה לא היה צורך לבצע כל חתך והפוליפ ממש נשר לידיו כמו פרי בשל. לכן גם תהליך ההחלמה מהניתוח היה מהיר וללא כל כאב או דימום.
האשה המקסימה ידעה שהעבודה העמוקה שעשתה היא שהובילה לתוצאה אך נתנה גם לרופא את המקום להרגיש קצת חלק מהנס ושמרה זאת בליבה.

את הסיפור אני מספרת באישורה כמובן כדי שתדעו שהדברים האלה אפשריים ונגישים. למעשה את כל זאת ביצענו בשיחת טלפון אחת בלבד.

ציור מתוקשר שלב 3

קריצות של מלאכים: מתנת חתונה או הציור הארוך ביותר בחיי

קריצות של מלאכים: מתנת חתונה או הציור הארוך ביותר בחיי: לכבוד ט"ו באב נראה לי הכי נכון לשחרר את הסרטון הראשון בסדרת הציור מתוקשר שציירתי לזוג מהמם. ככה אני מציירת ציור מתוקשר. תהנו

למה לא כדאי להיות חברה של מתקשרת

בבוקר אתמול. בלי התראה מוקדמת. מגיע המדריך הרוחני של חברתי ומודיע לי בקול רם משהו שהיא בהריון. שלחתי אסמס: "אולי את בהריון?" כמובן שהתשובה היתה חיובית.
אין סודות כשיש לך חברה מתקשרת.

גם הבלתי אפשרי הוא אפשרי ויש לי הוכחות

לכבוד ט"ו באב ברוח רומנטית במיוחד

הסיפור שלי מתחיל לפני שנים רבות (לא אסגיר כמהJ) כשהייתי בת שמונה עשרה עליזה. קיפצתי לי להנאתי בבסיס צבאי אי שם ליד ירוחם. הבחין בי מרחוק בחור נאה בשם דיאגו שישב עם חבר בספסל. מיד הצביע לעברי ואמר: "עם מישהי כזאת אתחתן". אני כלל לא הבחנתי בכל העניין והמשכתי לדרכי.

מבטנו נתקלו והייתם מצפים שמיד ניפול זה לזרועת זה וכאן יגיע משפט והם חיו באושר עד..אבל לא. אני הייתי בזוגיות רבת שנים באותו זמן והא היה ביישן להחריד. עם זאת המתח היה שם במבטים. כ המשיך שרותינו הצבאי המשותף שכלל מעט מאוד שיחות או יותר מדויק שיחות בהן אני דיברתי והוא שתק (ביישן כבר אמרתי?). הזמן חלף. כבר לא הייתי בזוגיות. וחברה הפטירה לעברי כי דיאגו "חולה לי על התחת" ואני שפעם ראשונה נתקלתי בביטוי שאלתי :"ומה זה אומר?" היא אמרה: "שהוא מאוד מעוניין". מיד רצתי לעבר מגורי הבנים באיזה התרגשות. במעלה המדרגות הרגשתי כוח גדול ממני שעוצר אותי. לא יכולתי לעלות במדרגות כמעט. הרגליים היו כבדות ואז נתקלתי באחד הבחורים. כשנישאל "איפה דיאגו?" הוא ענה: "בחדר עם בחורה אחרת..". מיד נעצרתי. שבתי על עקבותיי.( שנים אחר כך רק התברר כי מעולם הוא לא היה עם אותה בחורה). נראה שאותו בחור היה שליח שמטרתו למנוע מפגש באותו הרגע.

חלפו כמעט שנתיים ומלבד אותו רגע לא היה דבר. דיאגו השתחרר מהצבא. אני השתחררתי 8 חודשים אחריו.

עבדתי וחסכתי כסף לטיול אחרי צבא עוד שנתיים נוספות.

 יום אחד קיימתי שיחת טלפון מוזרה עם חברה. בשיחה היא שאלה אם יש בידי את המספר של אותו דיאגו. השבתי בשלילה. היא אמרה לי שאם אפגוש אותו היום בערב כשאצא אביא לה את המספר. חשתי שהיא השתגעה. והיא בלי להתבלבל חזרה על המשפט שוב: "אם תפגשי היום בערב את דיאגו תביאי לי את מספר הטלפון שלו". ראיתי שאני לא יוצאת ממנה והסכמתי.

מיותר לציין שבערב בדרכי לשירותים עיני נתקלות במי אם לא אותו דיאגו כשהפעם שיערו מגיע עד אמצע הגב. החלפנו טלפונים מיד. באותה תקופה עמדתי לטוס לטיול הגדול של אחרי הצבא. וכך עשיתי כחודשיים אחרי המפגש ההזוי המראתי למזרח הרחוק. טיילתי שם כחצי שנה והקדמתי את תאריך החזרה לארץ בגלל חתונת אחי.

שבוע אחרי שנחתתי מגיע טלפון. הייתי באוטו כמעט משתלבת בכביש וראיתי מחזה מוזר: אמא שלי רצה לעברי במן טרוף לא ברור מנפנפת בידיים. כשעצרתי היא אמרה שיש לי טלפון. זאת התנהגות מאוד לא טיפוסית לאימי. הרגשתי מבולבלת. מה כל כך חשוב בטלפון הזה?? אגב גם אימי לא ידעה לומר מי על הקו. רצתי מהאוטו הביתה. לקחתי את שפופרת הטלפון ושמעתי קול מוכר לא מוכר.

זה היה דיאגו על הקו. הוא שמר כל הזמן הזה את מספר הטלפון שלי ובחר ליצור קשר ממש בנקודת הזמן הזאת. הנקודה המדויקת ביותר.

יצאנו כמה ימים אחר כך ומאז לא נפרדנו.

נראה שכל היקום נחלץ לעזרתנו כדי שהבלתי יאמן יתקיים. כדי שמה שהיה צריך לקרות יקרה בתזמון המדויק ביותר ולא דקה אחת קודם.

למה אני מספרת לכם את זה?אני רוצה שתדעו שמה שצריך לקרות יקרה. לא ניתן לפספס את האחד או האחת שלנו. ושהבלתי אפשרי הוא גם אפשרי תאמינו.

ציור מתוקשר שלב 2 הנה זה מתחיל

מתנת חתונה או הציור הארוך ביותר בחיי

לכבוד ט"ו באב נראה לי הכי נכון לשחרר את הסרטון הראשון בסדרת הציור מתוקשר שציירתי לזוג מהמם. ככה אני מציירת ציור מתוקשר. תהנו

קריצות של מלאכים: משחק "חם קר" בלימודי תקשור ואיך מצאתי את החלק התחת...

קריצות של מלאכים: משחק "חם קר" בלימודי תקשור ואיך מצאתי את החלק התחת...: "מלמדת תקשור וזה נושא אחר לספר עליו אולי ברשומה הבאה בבלוג. לפני השיעור השלישי עם תלמידה מצטיינת מקבלת מסר: לשנות את תוכן המפגש וללמד התנס..."

משחק "חם קר" בלימודי תקשור ואיך מצאתי את החלק התחתון של הבגד ים שלי

מלמדת תקשור וזה נושא אחר לספר עליו אולי ברשומה הבאה בבלוג.

לפני השיעור השלישי עם תלמידה מצטיינת מקבלת מסר: לשנות את תוכן המפגש וללמד התנסות בזיהוי אנרגיות מחפצים ומשחק "חם קר" רוחני בו אני מחביאה חפץ והיא מוצאת אותו בתקשור.

אספתי בחופזה חפצים שהונחיתי לקחת :

¨     שתי אבנים האחת נקנתה בחנות מיסטיקה לפני שנים  והשנייה היא מאובן מבוליביה שבעלי הביא מהטיול אחרי צבא שלו.

¨     טבעת הנישואים שלי שאיננה נראה כלל כמו טבעת נישואים פרט חשוב

¨     שרשרת שיש בה היסטוריה משפחתית

¨     וחלק עליון של הבגד ים שלי...

מצוידת בכל הציוד וגם במידע מה ללמד בתיאוריה ( אני מקבלת את כל החומר בתקשור כמה קל לבנות מערך שיעור ככה(J

מתחילה עם האבן הראשונה שאכן מעבר לאנרגיה נעימה אין בה יחוד

באבן השנייה מיד תלמידתי שנקרא לה ס. לצורך העניין פולטת: "אני רואה בית" (הבית שלי שם שוהה האבן כבר שנים רבות) . אני מבקשת שתלך אחורה בזמן ותראה מאיפה הגיעה האבן- מיד היא רואה "דרום אמריקה. צ'ילי או בוליביה?" מתלבטת ובוחרת "בוליביה". שאלתי על השנים שהאבן קיימת אמרה "שנים רבות. אבן מאוד עתיקה".

פוקחת את עיניה ומתבוננת בהפתעה איך אני פותחת את האבן ומגלה לה את המאובן ששוכן בפנים. ועד כמה דייקה בפרטים.

כמובן גם טבעת הנישואים שלי זכתה להצלחה. נאמר שזאת טבעת שבחרתי אך מישהו אחר קנה לי אותה. היא טבעת של אהבה. בן זוגי קנה אותה ונתן לי במאורע משמח. לגבי המאורע לא היה ברור אם יום הולדת או חגיגה זוגית אחרת אך דווקא זה הבהיר שלהגיון לא היה תפקיד במידע שהגיע. כי היגיון ישר מחבר טבעת לנישואים לא?

אחרי משחק "חם קר" מוצלח בו החבאתי את האבן המדוברת בחדר והיא מצאה אותה מיד בתקשור.

הגיע גולת הכותרת: לחפש את החלק התחתון של בגד הים שלי שאבד. חיפשתי אותו יום קודם במשך שעות והנה הזדמנות גם לתרגל תקשור וגם רווח אישיJ

תלמידתי המחוננת מיד שמעה שהוא בסל הכביסה אך קול הספק ערער את אמונתה והיא הצהירה שהוא בארון.

כשהגעתי הביתה חיפשתי בארון ללא תועלת ואז חשתי איך יד נעלמה מכוונת אותי לסל הכביסה שם חיפשתי עשרות פעמים לפני ושם מונח לו בנחת החלק התחתון של בגד הים שלי.

שבוע הבא נשחק "חפש את המטמון"...

לו"ז יקומי

קבלתי מסר לא לקבוע פגישות ליום שישיה-22.7.
כשפנו אלי לתקשורים: בפגישה הראשונה התלבטתי אבל נמנעתי מלקבוע. בשניה הלקוחה התעקשה וקבעתי. בשלישית כבר קבעתי בקלות. וכך מצאתי את עצמי עם שני מפגשי תקשור מתוכננים ליום שישי תוהה לגבי המסר שקבלתי. הרי יש ביקוש למפגשים ביום הזה האם המסר שקבלתי שגוי??
ביום חמישי התבהרו הדברים כשהראשונה התקשרה מתנצלת שהיא חולה וההגעה שלה מחר לטיפול בסימן שאלה. המסר שוב הדהד בראשי הבנתי  ששתיהן לא יגיעו. וכך היה: אחת היתה חולה ולשנייה לא התאים.

סוף טוב הכל טוב. מיד תאמתי לי בוקר זוגי עם בעלי.
סליחה חבר'ה, אז מה אני עושה ביום ראשון?

משאלה מהיקום-ספונג'ה

שמתי לב לדפוס חוזר אצלי.
אני מתבוננת על הרצפה בבית במשך יומיים וחושבת "צריך לשטוף את הבית" כמובן אני תוהה איפה זה יכנס בשילוב עם העבודה השופעת (כן ירבו) והילדים השובבים (כן ירבו) ומבינה שלא בקרוב.

ואז קורה "משהו" שמאלץ אותי לשטוף את הבית: סבון כלים שמתנפץ על הרצפה, סיר מרק שנשפך כולו בשכבה שמנונית ועכשיו כבר פעמיים שכחתי להכניס את צינור ריקון מכונת הכביסה לכיור...כן הבקשות שלי מתמלאות יחסית מהר- הרצפה נקייה! למה לא בקשתי לזכות בלוטוJ?

קריצות של מלאכים: בן או בת

קריצות של מלאכים: בן או בת: "בוקר אחד ניגשת אלי אמא מהגן של הילד שלי ומספרת לי שהיא בהריון שבועות ספורים בלבד וסובלת מדימומים. מבקשת את עזרתי לברר האם ההיריון תקין? ב..."

בן או בת

בוקר אחד ניגשת אלי אמא מהגן של הילד שלי ומספרת לי שהיא בהריון שבועות ספורים בלבד וסובלת מדימומים. מבקשת את עזרתי לברר האם ההיריון תקין? ביקשתי לברר זאת בשקט בבית ולחזור אליה.

המסר שהגיע היה שלא רק שההיריון תקין וימשך עד סופו גם היא נושאת בן עוצמתי במיוחד. את המסר לגבי מין הילוד שמעתי כצעקה באוזני. כאשר מסר מגיע אלי בעוצמה כזאת אין לי ספקות.

סיפרתי לה את המסרים והיא הגיבה בשמחה ואיזה שמחה? בן אחרי שתי בנות שמחה גדולה.

לאחר מספר חודשים נגשה לספר לי שעברה בדיקה והיא נושאת בת...הייתי מבולבלת. הרי קיבלתי את המסר באופן ברור שהיא נושאת בן ואף ממש באותו הרגע שוב אני שומעת איך צועקים לי באוזן "בן!" חזק כל כך שנאלצתי להניח יד על האוזן. עניתי "מוזר.." ולא הוספתי. 

לאחר כחודש בבדיקה נוספת התבשרה כי אכן בן היא נושאת ברחמה והבדיקה הקודמת הייתה שגויה

מפתחות שאבדו

לבעלי המקסים יש נטייה לפזר את חפציו במקומות שונים. הפעם אבדו שני מפתחות האחד הצרור של מפתחות הבית והאוטו והאחד של הבית של אבא שלי...במשך 10 ימים שאבא שלי שהה בחו"ל בעלי היקר הסתובב לו בבית ממלמל ומוטרד בחיפושים למציאת המפתחות האובדים. הוא טען שהוא הונח בסל האופניים בחוץ וכמובן ניסים ונפלאות הסל נפל מהאופניים והחיפושים היו סביב החצר. לא מיהרתי לעזור. אולי כי לא נתבקשתי לעשות זאת אולי כי סתם לא התחשק לי. עד שביום שאבי חזר מחו"ל גיליתי שלא היה לו צרור מפתחות נוסף והוא נאלץ לפנות בוקר לפרוץ בדרך לא דרך לבית שלו. אז זה כבר הטריד אותי. נכנסתי למצב תקשור, התכווננתי לחוש את מיקום צרור המפתחות ומיד הראו לי שהצרור נמצא מאחורי הספה בסלון על גבי מזרן שמוחבא מאחוריה. נגשתי לבעלי בשמחה רבה מכריזה על המקום והוא באדישות הגיב: "אה, כן, בדיוק מצאתי את זה שם". אבל הצרור של אבא שלי לא היה  שם רק הצרור של הבית שלנו.

טוב, ניסיתי שוב להיכנס לתקשור ולקבל מסר על נוכחות של המפתח אך ללא הועיל ואז קלטתי שלא אוכל לקבל שמסר כשמעולם לא פגשתי את המפתח הזה, לא חשתי את האנרגיה שלו ואפילו לא ראיתי איך הוא נראה. נגשתי לבעלי ודרשתי תאור מדויק של מראה הצרור.

ואז המסר הגיע שהמפתח לא בבית. אך עדיין לא היה ברור איפה. התחלתי לתת לחושים להוביל אותי והם הובילו אותי לכביש מחוץ לבית. חיפשתי, חיפשתי ואז קלטתי שהמכונית שלנו חונה שם. חיפוש מהיר הפנה אותי לתא המטען שם בתוך מעיל הפליז בכיס היה מונח המפתח. ברור לכם שכשהגעתי הביתה עם המפתח הטמנתי אותו בכיסי ושאלתי את בעלי: " מה תיתן לי אם אמצא את המפתח?"..

לקוח רעב

במפגש עם לקוח אני ממתינה שיגיע. מקבלת מסר: "זה יקח קצת זמן כיוון שהוא עומד להתקשר ולהודיע שהוא יאחר כי הוא רעב ומתכוון לקנות בדרך משהו לאכול."

ועוד הוסיפו: "תמליצי לו לקנות במאפיה שמעט מרוחקת מהמקום ולא בסופר הקרוב כך יהיה מהיר יותר".

תוך דקה אני מקבלת טלפון מאותו לקוח שהוא מתעכב כי הוא חייב לקנות לו משהו לאכול. אני עומדת לומר לו לקנות במאפיה כמו שאמרו לי אבל שותקת. תשאלו למה? כי לא הרגשתי נוח להגיד למישהו איפה לקנות אוכל ובטח לא נראה לי לציין לפני שנפגשנו שהמדריכים הרוחניים מבקשים שיקנה שם. 

כמובן שהזמן התאחר והתאחר וכשהוא נכנס הוא אמר סליחה שפשוט בסופר הקרוב הכל התעכב וזאת הפעם האחרונה שהוא בכלל קונה שם כי הם ממש מגעילים...

כוס סיידר חם

יושבת בבית קפה מתלבטת מה להזמין לשתות. אני אוהבת להזמין את הדבר הכי מרגש בתפריט ולפעמים זה לוקח לי זמן להחליט מה הוא. פתאום מראים לי תמונה בה אני שותה סיידר חם כשהכוס גדושה בתפוחים חתוכים ואני בוחשת אותה עם הכפית. מיד שאלתי את המלצרית הסיידר החם מגיע עם תפוחים בכוס. ראיתי את המבט המופתע של בעלי (מבט של "מאיפה היא הביאה את השאלה הזאת"?!). המלצרית מיד אמרה: "אפשר לא לשים תפוחים אם את רוצה"..."דווקא מאוד רוצה עם התפוחים השבתי." לבעלי לחשתי :" הם אמרו לי שיש תפוחים בכוס". והוא שכבר מכיר את הסחורה חייך אלי בחזרה.

כמובן שנהניתי לשתות את הסיידר החם שלי בכוס גדושה חתיכות תפוחים.

לקוחה רגישה

בד"כ אני מגיע למפגש 10 דקות קודם. מכינה את החדר. מדליקה נרות וקטורת ריחנית. וממתינה. חרוצה שכמותיJ 

הפעם הזאת עומדת ביד עם המצת בדרך להדליק את הקטורת ומקבלת מסר בתקשור: "אל תדליקי את הקטורת הלקוחה רגישה לריח." הפעם לשם שינוי הקשבתי למסרJ

נכנסת הלקוחה אחרי מספר דקות והמשפט הראשון שיוצא מפיה זה: "איזה מזל שלא הדלקת את הקטורת זה עושה לי כאב ראש.." חייכתי לעצמי והודיתי למדריכים.

ללמוד להקשיב

רגע לפני יום עמוס פגישות והתרוצצויות. מושיטה יד לתיק הקבוע שלי (אצלי זה הולך בתקופות- יש לי תיק קבוע למספר חודשים ואז מחליפה לתיק קבוע אחר). אז הפעם זה התיק השחור שלי. 

מושיטה את היד וחושבת עצמי: "זה תיק קלאסי הוא שחור ומתאים להכל".

מיד מגיע מסר בתקשור. "אל תיקחי את התיק הזה"

אני לא מוותרת בקלות ועונה:" אבל הוא בדיוק בגודל המתאים להכיל את כל הדברים שלי..."

שוב משוחחים איתי: "הוא בלוי. צריך לזרוק אותו."

אני לא יודעת מה איתכם אבל עבורי רק המחשבה על להעביר את כל הדברים שבתיק לתיק אחר כבר מעייפת ובזה נסגר העניין. אני לוקחת את התיק השחור!

נוסעת לתחנה הראשונה ביום הארוך שלפני. מחנה את האוטו יוצאת מהרכב אוחזת את התיק בידי.

צעד ראשון והופ הרצועה נשארת לי ביד...

כל היום הסתובבתי על הרצועה נשרכת מהתיק...

ככה זה שלא מקשיבים.